גאון וצדיק נודע בזמנו. נהרגה על קידוש השם בידי הנאצים ב-1941).
קיבל חינוך תורני וכללי בישיבות לטביה וליטא. גמר בית-ספר תיכוני.
בשנת תרצ"א עלה לארץ. למד בישיבת הרב קוק בירושלים, שמע שיעורים באוניברסיטה העברית במקצועות היהדות.
נסמך להוראה ע"י הרבנים: א. י. ה. קוק, אליהו קליאצקין, יוסף חיים זוננפלד ועוד.
עבד בכפר יעבץ, היה מורה בכפר חסידים; היה מזכיר הועד הפועל של "הפועל המזרחי", היה עורך "נתיבה", חבר ה"הגנה", מרצה ותועמלן, עסקן בהסתדרות "הפועל המזרחי".
בשנת ת"ש (1940) נשא לאשה את לאה בת ירוחם וולף. כתב מאמרים רבים בעתונות, בעיקר בעתונות הדתית. עם יסוד "הצופה" (עתון היומי) בתל-אביב בשנת תרצ"ח, נכנס לעבוד בו בתור חבר-המערכת.
בשנת תש"ח נתמנה לעורך "הצופה".
כינוייו הם: ש. דניאל; דונש; אבי-רות; ש. לוציני; ש. ווילאקר; ש. רבינסון; ש. קורא; ועוד.
חיבר את הקונטרסים: "באהלי תורה ועבודה"; "הרב קוק"; "ר' ישעיהו שפירא"; "ר' שמואל חיים לנדוי"; "הרב יעקב משה חרלפ"; ועוד.
צאצאיו: רות, בן-ציון.
יחזקאל קנטור
נולד במינסק (רוסיה הלבנה), וכדרך רבים מבחורי ישראל בזמנו הגיע להשכלה ולאמונה סוציאליסטית ולפרנסתו עסק בשיעורים פרטיים. כדרך מעטים מתוך הרבים ההם נתאכזב באמונתו זאת, כשהעמלים הרוסיים, פועלים ואכרים, שהוא נלחם למען שחרורם המעמדי והועידם במחשבתו לשותפים לו וליתר היהודים בהנאה ממנעמי החרות, הרימו ידי שוד ורצח ביהודים בעת הפרעות בדרום רוסיה.
לאזניו הגיעה השמועה על תגובת בני ביל"ו על האכזבה. אך במינסק מצא רק אגודה אחרת, אם כי בעלת מטרה דומה, ושמה "קבוץ נדחי ישראל", שנוסדה על-ידי כמה חובבי ציון, וביניהם יהושע דב בנינ סון, יהודה נופך ועוד. משהצטרף לאגודה זו נזדמן לו לראות בבית בנינסון בילויים ממש בעברם דרך מינסק בדרכם לארץ-ישראל, ובאמצעות האגודה נרשם גם הוא כחבר לביל"ו וכמועמד לעליה.
יצא ממינסק עם שלמה זלמן צוקרמן, יוסף לייב ליס (שניהם אח"כ מראשוני גדרה) וחסיה אחותו של יהושע דב בנינסון (אח"כ אשת יהודה צלליכין מראשון-לציון), וביום ג' שבט תרמ"ד הגיעו ליפו.
באכסניה של הבילויים, בבית שבפרדס אנטון איוב, ובעבודה במקוה ישראל מצא את החברים בתנאים קודרים מאד. בכל זאת היה מוכן לקבל על עצמו כמוהם את יסורי ההתערות בארץ: את העבודה המפרכת, את המחסור ואת היחס המשפיל מצד המשגיחים הערבים והצרפתים על עבודת הפועלים ה"סטודנטים" במקוה ישראל.
אולם קרבנו לא נרצה. כי זמן מועט אחרי בואו הגיעה מפאריס הפקודה הטלגרפית "לפטר את הניהיליסטים". יותר מהפיטורין ושלילת הבסיס לעבודה ולמחיה פגע בו התואר "ניהיליסטי'. הלא הוא ויתר אפילו על הסוציאליזם למען חיבת ציון, והנה דוקא מפאריס בירת האור והתרבות מדביקים עליו תו-ניהיליסטי.
אחרי מאבק נוסף וסבלות רעב ומחלות נשבר, במו רבים אחרים מהחבורה, וחזר לרוסיה.
הרב יוסף צבי דושינסקי
נולד בפאקש, הונגריה, תמוז תרכ"ח (1868), לאביו ר' ישראל ולאמו שרה עלקא בת ר' מרדכי. למד בישיבת בוניהאד אצל הרה"ג ר' משה פולאק ואח"כ בישיבת פרסבורק אצל הרה"ג ר' שמחה בונם סופר (בעל שו"ת "שבט סופר"; נכדו של ה"חתם סופר'', ואביו של ר' עקיבא סופר , הרב האחרון לשושלת בית סופר, שעלה לארץ אחרי חורבן קהלתו). הוסמך לרבנות על-ידי רבו ועוד מגדולי הרבנים בהונגריה.
עוד בבחרותו נתפרסם כגדול בתורה וביראת שמים והרה"ג ר' מרדכי ליב וינקלר ממאד (מחבר "לבוש מרדכי" על ארבעת חלקי שולחן ערוך ו"לבושי מרדכי" על מסכתות הש"ס) לחתן לבתו היחידה שיינדל . (לאחר שנים רבות נשא בזיווג שני את אסתר בת ר' יואל צבי נייהאוז, מנכבדי קהלת פרסבורג).
בשנים הראשונות אחרי החתונה ישב בבית חותנו במאד ועזר לו בניהול הרבנות והישיבה. בתרנ"ה נבחר לרב בקהלת גאלאנטה (אז בהונגריה ואח"כ בסלובקיה). בעצם נבחר רק על-ידי כמחצית הקהלה, ויתר החברים בחרו ברב אחר ששם משפחתו היה זיידל. אף אחד משני החלקים לא רצה לוותר על רבו, וכדי להמנע מפתרון בכח רוב זעיר שיאריך