לים והוכנסה לתא מיוחד לאסירים תחת שמירה מעולה. לכשהונח לה קצת ממחלתה באה בקשרים עם חבריה בחוץ לביצוע תכנית בריחה. עובדה התכנית שבה מילאו שלשה ערבים את התפקידים הראשיים. אתם רק יהודיה אחת מחופשת כערביה. על שני ערבים הוטל להופיע בשעת הביקורים בפרוזדור ולביים ריב ביניהם כדי למשוך אליהם את השוטרים האנגלים שישבו לפני תאי החולים האסורים. על הערבי השלישי - הוא שייך יוסוף אבו-גוש - ועל היהודיה המחו פשת הוטל להעסיק את השוטרת הערביה. באמבטיה הסמוכה הוכנו בגדים בשבילה. לרשותה עמדו שלש דקות. נכנסה לאמבטיה, לבשה את הבגדים הערביים, הורידה את הרעלה על פניה וחכתה. כשניתן האות שנדברו עליו מפי ה"ערביה", ידעה שהמשמר שלה (הבריטי) הוסח ממנה לעבר שני הערבים הרבים ונאבקים ויצאה מבעד לחלון נמוך, ונדחקה בין הערבים והערביות היוצאים מבית החולים. בחוץ הלכה כרבע שעה עד שהגיעה למקום המפגש עם האנשים שחכו במכונית. היא נחלשה מאד הן בגלל מחלתה והן בגלל המאמץ. כעבור יומים הפכה התימניה השחרחורת לבלונדינית מגונדרת ומפורכסת הנוסעת מירושלים "לבלות" בתל-אביב.
כעבור שבועות מספר של הבראה באחת ממושבות השרון, חזרה לעבודה על יד המיקרופון. כמו כן עבדה במחלקות הנוער והאוהדים.
בשנת תש''ח נישאה במחתרת לעמנואל הנגבי, אשר כנויו היה "אדם" והיה המרכז של החטיבה הלוחמת בתל-אביב (אף הוא ברח מבית החולים הממשלתי בירושלים לאחר שהובא לשם ממחנה העצורים בלטרון).
לאחר צאת הבריטים הועמדה בראש הנוער של לח"י והשתתפה בעריכת עתונו "חזית הנוער".
אחרי ההתנקשות ברוזן ברנדוט , ירדה שוב למחתרת עד שחרורם של עצורי לח"י לרגלי החנינה. עמדה במקום הרביעי ברשימת לח"י לבחירות לכנסת. באספת עם בגן-רנה הושמע נאומה המוקלט, כי עדיין ארבו לה שליחי המשטרה.
בועידת לח"י במרס 1949 חל פילוג. היא היתה בין המתנגדים להפיכת לח"י למפלגת פועלים סוציאליסטית וטשטוש אפיה הלאומי המיוחד של התנועה והצטרפה ל "איגוד החינוכי לחרות ישראל" בראשותו של ד"ר ישראל שייב (ראה כרך ג', עמוד 1449). אחת הפעילות באיגוד זה וחברה במערכת הירחון "סולם" המוצא על ידו.
נתקבלה כתלמידה לאוניברסיטה העברית ולומדת בה מדעי הרוח.
שמחה אבן-זהר (פינקלשטיין)
נולד בברזניצה ליד סרני, וואהלין, ביום 5 באפריל 1905, לאביו יצחק פינקלשטיין (סוחר עצים) ולאמו מרים בת ר' אשר מלך (סופר סתם ממקורביו ל הרבי מסטולין. משפחתו מנתה עוד 2 אחים ואחות אחת).
למד בילדותו בחדר, בישיבה ובבית ספר רוסי של הממשלה. עם מות אביו בשנת 1917 עבר לגור בסרני אצל אחותו שרה (שהושמדה במלחמת היטלר). שם המשיך בלמודיו והתחיל להתענין בבעיות נוער. היה בין מארגני אגודת "קדימה" וממיסדי "השומר הצעיר". בשנת 1921 ארגן את תנועת "החלוץ" ועמד בראשה והחל בפעולה לארגן את הנוער ללמדם מלאכה אצל הנוצרים, בכדי לקבל הכשרה לעליה לארץ. בהתחלת 1924 ארגן את קבוץ הכשרה הראשון של החלוצים במחוז ווהלין בקלסובה (ליד הגבול הרוסי-פולני) בשם "קבוץ חוצבי אבנים קלסובה" ויחד עם עשרות חלוצים מסרני והמחוז עזבו את בתיהם ועברו לעבודה ולחיי קבוץ מחוץ לבית. מקבוץ זה יצאו אח"כ אלפי חלוצים שעברו שם הכשרה חלוצית. היה חבר מפלגת צ. ס., חבר במשרד הא"י המחוזי של ווהלין והשתתף בכל הכינוסים של "החלוץ". פעיל למען קרן הקיימת וקרן היסוד, מורה דרך ומדריך לכל השליחים שבאו לשליחות זו. עמד בראש הקבוץ עד עליתו ארצה (בספר "החלוץ" שהוצא ע"י הסוכנות היהודית - הוא פותח את הדף של ההכשרה - הנקרא "העליה הרביעית").
במרס 1925 הגיע לארץ וחפש אפשרויות להמשיך בעבודה כחוצב אבנים במחצבות ליד ירושלים וכאשר הדבר לא הסתדר ע"י מחלקת העליה של ההנהלה הציונית נתקבל כחבר לקבוצת פינסק (כיום קבוצת גבת") שהיתה אז בהכשרה בתלפיות ליד ירושלים וחברי הקבוץ היו בין בוני הבתים בירושלים החדשה. נאלץ לעזוב את הקבוץ ועבר לתל אביב שהיתה לאחר שנפצע בבנין (הפיגום נשבר ונשברו רגליו) נתונה אז בקדחת הבניה והתחיל לעבוד בתור פועל בנין. למד במהירות את המקצוע של בנאות עד שחלה ולאחר צאתו מבית החולים נאסרה עליו עבודה גופנית. בספטמבר 1925 נתקבל לעבודה בועד הפועל של הסתדרות העובדים הכללית, שעבר אז מירושלים לתל-אביב, במשרד של חדר וחצי ברחוב ברזילי, ועם גידולה של ההסתדרות נתמנה כמנהל הכללי של