המשרדים ואחר-כך גם כמזכיר של הועד הפועל והועדה המרכזת, ובתפקיד זה משמש עד היום. הוא ארגן ושכלל את כל השיטות המודרניות בארגון העבודה של המזכירות והמחלקות הרבות שהתחילה במשרד קטן של 5 עובדים (בתוכם הח' בן-גוריון) ועובדים בו כיום מאות עובדים. חבר במפלגת פועלי ארץ-ישראל (לפני זה "אחדות העבודה"). יש לו ספריה משוכללת של אלפי כרכים. חבר "הפועל" והיה בין מארגני הקבוצה שנסעה בשנת 1937 לאולימפיאדה הבינלאומית של הפועלים שהתקיימה באנטורפן. עמד בראש המשלחת של 250 חברי הפועל שנסעו מהארץ. בתקופה ההיא בקר בצרפת, שוייץ, אנגליה, הולנד, איטליה, אלבניה, יון, גרמניה, רומניה, מצרים ופולין. במרבית הארצות התענין באיגודים המקצועיים על שיטות עבודה שלהם, באופן מיוחד למד את הבעיה באינטרנציונל המקצועי שהיה אז בפריס. בקר בקונגרס הציוני בציריך ומשם נסע ברשיון מיוחד לבקור ממושך במדינת ס.ס.ס.ר. עבר את רוסיה מעיר לעיר, מקולחוז לקולחוז, בקר בבתי חרושת שונים, מקומות של פועלים ונפגש עם ראשי השלטונות בעניני הארגון המקצועי (ביקר בקרים, קיוב, אודיסה, ילטה, סבסטופול, דניפרופוסטרוי, חרקוב, מוסקבה, לנינגרד, מינסק).
עם פרוץ מלחמת העולם השניה בקש מהועד הפועל לשחררו ורצה להתגייס לצבא אולם מבוקשו לא נתן לו. בתל-אביב נתבקש ע"י ה' ישראל רוקח (ראש עירית תל-אביב) להשתתף ב ועד למען קרן אמבולנסים" בשביל הצבא הבריטי בועד זה שמרבית חבריו נתפזרו והוא נשאר יחידי יחד עם ה' אלכס אפשטיין. גייס את כל האמצעים הכספיים כדי רכישת שלשה אמבולנסים שנמסרו בטקס מיוחד ע"י עירית תל אביב בשם העיר לצבא. עם הוסד הקרן הבריטית לעזרת נפגעי המלחמה בראשותו של מושל המחוז הבריטי קרוסבי , הוזמן להיות חבר בועד זה ועזר לגייס אלפי לירות. נבחר בתור סגן יושב ראש (היו"ר היה י. מ. טוקטלי ) הקרן בתל אביב ובמיוחד דאג וראה למטרתו לקבל מקרן בטוח זו את האמצעים המתאימים לצרכי הועד למען החייל היהודי לבנין קלובים ונוחיות אחרות. היה חבר בועד המיוחד לעזרה לשוטר העברי בתל-אביב. זה שנים רבות חבר של המועצה של "בנק קופת מלוה וחסכון לעובדים".
עם גל המאסרים הגדולים שעברו על הישוב בשנת 1946, היה הראשון שביקר אצל אסירי רפיח ולטרון פעל בשם הישוב - הועד הלאומי וההסתדרות להקל על מצבם של האסירים שהגיעו אז לאלפים רבים. יום-יום היה מבקר אצל העצורים, ושימש הקשר החי עם הישוב והמשפחות.
בראשית 1947 נקרא ע"י הועד הלאומי לעמוד בראש האגודה לעזרת האסיר והעציר היהודי "לאסירינו" שהוקמה ע"י הועד הלאומי. במשך זמן קצר ארגן לאגודה זו 85 אלף חברים וגייס עזרת הישוב כולו על כל שכבותיו למלחמה עם שלטון המנדט למען העצירים והאסירים. האגודה "לאסירינו" - היא הראשונה שהצליחה להביא לשולחן אחד בנשיאות שלה את כל הזרמים בישוב למרות כל חלוקי הדעות (רביזיוניסטים, שמאל, ימין, אצ"ל, הגנה, לח"י). גם בבתיהסוהר דאג לקיים ועדים משותפים בהם היו יחד כל הארגונים ותמיד מצא לשון משותפת עם כולם. דאג במיוחד להקלת סבלם של מאות משפחות העצירים והאסירים שבניהם, בעליהם או בנותיהם הושלכו לבתיכלא ומחנות מעצר. היה מבקר בכל בתי הסוהר ומחנותהעצירים בארץ, לרבות בית הסוהר לנשים בבית לחם. ארגן דעת קהל בארץ למלחמה עם השלטון להעברת האסירים והאסירות ממקומות ישוב ערביים לשטח יהודי, כגון: עכו, לטרון, בית לחם ובתקופה יותר מאוחרת גם ירושלים. לא נח עד לשחרור אחרון העצירים ממחנה עתלית ועצורי בת-גלים. סכן חייו בתקופת התהו ובהו להגיע למחנות לטרון ועתלית, ותבע בלי הפסק וארגן פעולה מיוחדת בארץ ובגולה להצלת גולי קניה והחזרתם לארץ, וביום בו חזרו גולי קניה ב-11 ביולי 1947 לארץ ראה תפקידה של האגודה לנגמר.
עם הקמת המדינה הביא לידיעת שלטונות ישראלבעיותיה של אגודות מסוג "לאסירינו" ולפי החלטת הועד הלאומי שגמר תפקידו, הפסיקה גם האגודה את פעולותיה.
מיום בואו לארץ חבר ההגנה. עם בואו של בלפור לארץ לבקור באוניברסיטה - היה בין השומרים שם. בשנות המאורעות 1936-1941 - נקרא ע"י מפקדת ההגנה לארגן את שרותי הקשר בכל הארץ (אלחוט, שדור, אתות, יונים, כלבים וכו'). שימש בתפקיד המפקח הכללי של הקשר בכל הארץ בכל השנים הנ"ל. עזר באמצעי הקשר האלחוטי לעליה הבלתי ליגלית שהגיעה לארץ ובכוון אניותיה. בשנת 1938 נקרא ע"י הרמ"א (ראש המפקדה הארצית של ההגנה) לשמש בתור מזכיר כללי לארגון העבודה האדמיניסטרטיבית והמשרדית ונוסף לתפקידיו שמלא בשרות הקשר ובהסתדרות - הניח היסוד הראשון לעבודה משרדית מסודרת. דאג להבטיח סליקים לשמירת החומר הארכיביוני. דאג להחזיק קשר לכל נקודה מרוחקת בישוב, ארגן את תחנות השדור הראשונות הבלתי לגליות "קול ישראל". נדד עם תחנותיו ממקום למקום בכל הארץ.
נשא לאשה את רבקה בת נפתלי חלפון. בשנת 1946 בימי העוצר בתל-אביב היה פעילאצל שלטונות הצבא והשיג את כל ההנחות לתנועה בדרכים ואת כל ההקלות לאנשי הישוב שיוכלו לצאת את העיר ולהכנס אליה.
מאז 1942 פעיל בחוג ידידי האופרה בישראל ועזר הרבה לביסוסה של האופירה הארצישראלית העממית. עם ארגונה של האופרה הישראלית בסוף 1947 נתבקש לקבל על עצמו תפקיד צבורי זה להנהלת המוסד הזה ומשקיע כל מרצו להתפתחותו האמנותית והמשקית של מפעל חשוב זה.
במדינת ישראל הוזמן ע"י הממשלה להשתתף בכמה