אברהם טביב
נולד בחודאן אלהג'אר (תימן), ח' באדר תרמ"ט (1889), לאביו הרב טביב (שוחט וצורף, מצאצאי ר' יחיא א-טביב, רב מפורסם בצנעא, מתייחס לרמב"ם), ולאמו אמנה-מתוקה בת הרב שלום עראקי. התחיל ללמוד בחדר בגיל שלש לפי השיטה החמורה המלווה מכות הנהוגה בתימן. למד בחדר ובתלמוד תורה עד גיל חמש-עשרה. אחר למד מלאכת צורפות אצל אביו. התחיל לעבוד באופן עצמאי. התמחה בהתקנת נשק קר וחם. שמעו כמומחה הגיע עד לחוגי הממשלה. פעם היה גם מעשה הלשנה עליו, שהוא מאמן אנשים בקליעה למרחקים.
עזר לרבנות בסידור גיטין וקידושין. היה שו"ב. לפני עזבו את תימן החל לארגן את העליה ארצה. עלה בשנת תר"ע לארץ.
תחלה עבד כפועל פשוט בכרמים בראשון לציון. התמחה בזמור ובהרכבה. נכנס לעבוד ביקב. למד מכונאות ומסגרות וכעבור זמן מה נתמנה לסגן המכונן הראשי. שימש גם שו"ב בראשון לציון.
בשנת 1918 נבחר לועד המושבה. את עבודתו הצבורית הרחבה בקרב העדה התימנית התחיל במשא ומתן עם הקק"ל וההנהלה הציונית על ייסוד שכונת התימנים "שיבת ציון" אשר ליד ראשון לציון. עם שנים אחרים מקרב העדה נבחר כבא כוח למשא ומתן עם המוסדות על הקמת המושבות והשכונות "נוה ציון", "נחליאל", "מחנה יהודה" (על יד פתח תקוה) ו"מושב התימנים" בזכרון יעקב. במאמציו הורחבה "שערים" שליד רחובות.
בימי הבחירות לאספת הנבחרים הראשונה ניהל תעמולה בע"פ ובכתב בן התימנים על השתתפותם בבחירות.
פעיל בתנועת הפועלים כחבר "אחדות העבודה". השתתף בועידת היסוד ובועידה השניה של הסתדרות העובדים. נבחר לאספת הנבחרים הראשונה והיה חבר הועד הלאומי עד תרצ"א, אח"כ מתש"ד עד הקמת המדינה, פעיל מטעם מפא"י בקרב התימנים.
בשנת תרפ"ה נבחר חבר הועדה החקלאית כב"כ הישובים התימניים ולעדת העליה שליד הסוכנות היהודית (1923--1927). אך את עיקר עבודתו הקדיש לעדה התימנית. בשנת 1923 החל במאמצים לארגן את כל התימנים באיגוד ארצי בלתי מפלגתי. במרס אותה שנה התקיימה הועידה הראשונה, אשר כל המושבים התימנים שלחו אליה את ציריה. הוקמה "התאחדות התימנים בארץ ישראל" ונבחר מרכז בעל חמשה חברים. הוא סגן יו"ר ההתאחדות. מטפל בענייני עליה, התיישבות וחינוך של ההתאחדות.
מטעם התאחדות התימנים היה ציר בקונגרסים הציונים בבזל (תרצ"א), בלוצרן (תרצ"ה), בציריך (תרצ"ז).
פעיל ב"הגנה" בימי המאורעות תר"פ, תרפ"א, תרפ"ט, תרצ"ו, תרצ"ט.
נבחר מטעם מפא"י כחבר הכנסת הראשונה בישראל והוא חבר הועדה לשרותים צבוריים בה.
פרסם מאמרים רבים ב"דואר היום", "הארץ", "דבר", "המזרח", "חוגים", "שבות תימן".
ערך עתון חד-פעמים "השופר".
פרסם חוברות: "עורי תימן", "גולת תימן", "שבי תימן". אשתו הראשונה שרה בת לוי נפטרה לאחר מחלה ממושכת של עשרים שנה, בראשון לציון בשבט תש"ט. אשתו השניה שנשא על הראשונה בשנת תרצ"ג, חבצ לת בת משה נגראני. בנותיו: אסתר אשת אהרן חתרי (ראשון לציון), רחל אשת אהרן מעברי (רחובות), בת ציון אשת דוד לדני (זכרון יעקב).
צפורה יודילוביץ
נולדה בוארשה, פולין, ט"ו אב תרל"ב (31.7.1872), לאביה אהרן מרדכי פריימן (ראה כרך ג', עמוד 1435) ולאמה מרים לבית אנגלשר. עלתה לארץ עם כל בית אביה והגיעו ליפו ביום ט' סיון תרמ"ב. ביום הולדתה העשירי הונח היסוד