למושבה ראשון לציון, שאביה היה ממיסדיה ומעשרה ראשוניה. למדה בבית-הספר הראשון שיסד אביה בחצרו (סוכת מחצלאות על גבי קרקע של חול עמוק) ואח"כ בבית-הספר לבנות של המושבה.
ביום ה' אלול תר"ן נישאה לאחד ממוריה, דוד יודילביץ (ראה כרך ב', עמוד 570), ומאז היתה לו שותפת נאמנה בסבל ובמשאת-נפש. לדרישתו הנהיגה בביתה את הדיבור העברי בקביעות - דבר שהיה נדיר בימים ההם, ונתנה את חלקה כעקרת-בית מארחת למרות קשיי החיים - לרבים שבאו לביתם (חוקרי תולדות הישוב שמצאו חומר רב בארכיון של בעלה, חובבי השפה העברית וספרותה, עולים חדשים וכו'), ונשאה בלי תלונות את סבלה בנדודים ובמחסור.
בתר"ס הוזמן בעלה להיות מורה בביה"ס של הקהלה היהודית בקאהיר ולקח את משפחתו עמו, ובראותו כי הכוונה היתה למלמד-דרדקי לפי הנוסח הישן חזר עם משפחתו אחרי ימים אחדים.
כשנסע בעלה לפאריס השאיר אותה לחצי שנה עם הילדים במחסור בבית הוריו ברומניה.
אח''כ באו שנות נחת יחסית כשבעלה עבד כמזכיר ועד המושבה. היתה פעילה ב"אגודת אוהבות שפת עבר" (אז עוד היתה השפה זקוקה לאהבה מיוחדת, כי עוד לא הכתה שרשים טבעיים בכל שטחי החיים), ובתרנ"ב היתה גזברית בועד שיסדה האגודה להצבת זכרון לדבורה בן יהודה (הועד נקרא "ועד ציון אוהבות שפת ציון" ויתר חברותיו היו רבקה לובמן-חביב ונחמה פוחא צ'בסקי) .
ב-1906 יצא בעלה לנהל את סניף "כרמל מזרחי" באלכסנדריה של מצרים וב-1909 יצאה אליו עם הילדים ועם הארכיון של החומר לתולדות הישוב, שכבר אז הכיל הרבה כתבים ודברי דפוס והיה זקוק לטיפול מסור והשגחה מעולה, והיא נשאה בעול התפקיד הזה כל ימי בעלה.
באלכסנדריה היה ביתה בית ועד ליהודי ארץ-ישראל שעברו דרך מצרים, ובשנות מלחמת-העולם א' פעלה רבות לעזרת הפליטים והגולים מהארץ. שם, באלכסנדריה, אבד בנה ישבעם בטביעה בים.
בסוף תרפ"ד חזרו לארץ והספיקה להגיע לראשון לציון ביום קבורת אביה (ג' אלול תרפ"ד).
בארץ המשיכה להשתתף בכל עבודה צבורית ולאומית, וביחוד בעזרה לבעלה בניהול הארכיון ובהכנה ובהדפסה של ספרו המונוגרפי הגדול "ראשון לציון" וסעדה אותו עד יומו האחרון.
צאצאיה: יפת, ישבעם ז"ל (טבע בימה של אלכסנדריה, ביום כ"ג סיון תרע"ד), עמוס, חובב, חירם, שם, חשובה אשת יוסף פרנקל, יושבעת אשת ישעיהו וינר.
משה יעקב בן-גבריאל (אויגן הפליך)
נולד בוינה (אוסטריה) בשנת תרנ"א (15.9.1891), לאביו גבריאל בן אהרון הלוי ולאמו קרלה בת יהודה קורץ. קבל השכלה כללית בבית ספר, גימנסיה ואוניברסיטה בוינה.
נשא לאשה את מרים בת משה ושרה שנאבל. בימי מלחמת העולם הראשונה היה קצין בצבא האוסטרי ושימש כמפקד מטעם הצבא האוסטרי בירושלים בשנת 1917.
בוינה היה פעיל באגודת "הכוח" וחבר ב"הפועל הצעיר", שהיה אחד ממיסדיו באוסטריה. היה מזכיר אגודת הסופרים והאמנים "הרוח" וקצין בלגיון היהודי בוינה בימי המהפכה באוסטריה לאחר מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1920 היה ציר בקונגרס "הפועל הצעיר" בפראג.
ערך את הירחון "דאס צעלט" ("אהל") ואת השבועון "עזרא''.
עלה ארצה בשנת 1927 ועבד כסופר לעתונאי-חוץ. פרסם אלפי מאמרים, ו-15 ספרים בעברית וגרמנית.
כתב את הספר הראשון בתנועה הציונית למען הרעיון ה"פן-אסיתי". הטיף לדו-לאומיות בארץ ישראל.
שרת בהגנה, במשטרה, בצבא הבריטי, (גדוד א"י) ולאחרונה היה סגן ראשון בצ. ה. ל.
בעברית הופיעו ספריו: "שועלים בירושלים" (1929): "בית בפראג" (1944) ; "זהב בחוצות" (1947) ; "האזרחי מהשבי" (1950).
בגרמנית פרסם: "הדרך לארץ"; "הירח האדום" ; "שערי המזרח"; "אש במזרח"; "חרן": "הפקר"; "שועלים בירושלים"; "הבדקרה הזעיר הארצישראלי".
שרה צ'יז'יק
נולדה בטומאשפול, פלך פודוליה (אוקראינה), י"ד חשון תרנ"ח (1897), לאביה שמואל זיינוול ולאמה בריינה בת אפרים ברונשטיין (ראה עליהם ערכים מיוחדים בכרך זה, וכן בכרך זה ובקודמו על אחותה ואחיה חנה, אפרים, ברוך ויצחק) ,