בארץ ישראל, מנהל לשכת "המזרחי" בירושלים בשנים 1919--1921, חבר אספת הנבחרים הראשונה. חבר הנהלת הועד הלאומי. ממניחי היסוד לעזרה הסוציאלית ע"י הועד הלאומי יחד עם הנרייטה סולד . ציר בקונגרסים הציוניים ובועידות העולמיות של "מזרחי".
נבחר מטעם רשימת "מזרחי" כחבר הכנסת הראשונה וחבר בועדות שונות בה.
פרסם מאמרים רבים בעתונות הארץ ישראלית וביחוד של מפלגתו.
צאצאיו: יהודה אריה (פקיד בבנק א"י בריטניה בת"א. עסקן צבורי ברמת גן), מרים (פקידה), שושנה אשת אהרון בומגרטן (עובד בדפוס "דבר"), אסתר אשת יוסף משה שכטר (מזכיר משרד הדתות בירושלים), יצחק מנחם (רב ומנהל ת"ת בלונדון), אביגדור אהרן דב (פקיד בבית חינוך בירושלים), ישראל צבי (פקיד בבנק א"י-בריטניה בירושלים), דוד (נפל, ה' בשבט תש"ח עם תלייה שיצאו להגיש עזרה לגוש עציון. חבר הפלוגה הדתית של פלמ"ח. מבין שמונת הראשונים שעלו לביריה. היה חובש היחידה והשתתף כחובש בשיירות תל-אביב ירושלים. לפני נפלו עוד הגיש עזרה לפצועים. היה תלמיד האוניברסיטה במכון למדעי הטבע).
זלמן יוסף סולובייצ'יק
נודע בכנויו "זלמן רוקח", "זלמן אפטייקער". נולד בעיר העתיקה בירושלים, בחול המועד סוכות תרל''ה (1874), לאביו ר' שמחה (המכונה "לונדונהר", נין ונכד לר' חיים מוולוז'ין ), ולאמו חנה ביילה. למד ב"חדר"ים בירושלים, המשיך בישיבת ר' מרדכי גימפל יפה ביהודיה שקדמה לפתח-תקוה. נסע ללונדון ולמד שם את מקצוע הרוקחות.
ב-תרנ"ג נשא לאשה את חיה רויזה בת משה צבי לווינזון (ממייסדי שכונת מאה שערים ומראשוני פ"ת. ראה כרך א', עמוד 170) עמדה לימינו בעבודה לעזרת. הצבור. נפטרה בירושלים, טי סיון תרפ"ו.
בשנת תרנ"ה השתתף בייסוד אגודת "אחוה", ארגן את הלשכה המרכזית בירושלים. כעבור שנים אחדות נוסד סניף האגודה ביפו. הוא נבחר לנשיא האגודה ובסוף ימיו היה נשיא כבוד.
בשנת תרנ"ה ייסד בית מרקחת ב"מאה שערים". היה בקיא במקצוע. כמנהג הימים ההם קשור היה עם קבוצת רופאים והיה משתתף בהתיעצויותיהם במקרים חמורים ודעתו היתה מקובלת על הבריות. רבים היו האנשים שלא היו עושים את דבר הרופאים, אלא אם כן אישר הוא את דברם.
בימי מלחמת העולם הראשונה נבחר לגזבר ועד העזרה של הג'וינט בירושלים והיה הרוח החיה בו. אף על פי שהיה משתמט משרות בצבא הטורקי, ועלול היה ליפול בידי המשמרות, לא היה נמנע מכל דרך למען הגשת עזרה לנצרכים, ומביקור חולים שלא על מנת לקבל פרס, ולא היה מקפיד גם במקרים כאלה, אם לא נמצא בבית החולה תשלום הרפואה.
אחרי מלחמת העולם הראשונה נתמנה למנהל הועד הכללי של הכוללים "כנסת ישראל". בתפקיד זה שמש גם כעין גשר בין הישוב הישן והחדש. לא היה איש מפלגה וידע להעריך את הטוב שבתנועת התחיה החדשה מבלי לאבד קורטוב מאמונת העבר. למד מהעולם החדש והכניס שיטות קונסטרוקטיביות בועד הכוללים.
חלקו רב בבנין שכונת "קרית שמואל" שנוסד על ידי "אוצר החסד קרן שמואל" בשנת תרפ"ה. בשנת תרצ"ב נבנה ביזמתו בית הכנסת שבשכונה זו "אוהל רבקה" מנדבתה של הגב' רבקה רוטהברג. כיום הוא בית הכנסת המרכזי בשכונה.
בערוב יומו הגה את הרעיון להגדיל את מספר היהודים בעיר העתיקה, ואך היום נוכל להעריך מה גדול היה רעיון זה. בא במגע עם פנחס רוטנברג ששימש אז יו"ר הועד הלאומי ועם מנחם אוסישקין, נשיא הקק"ל, והשפיע עליהם לסייע לו בהגשמת רעיון זה. ארגן את האגודה "שילה" - "שובה ישראל לעיר העתיקה". אך לפני שהספיק להגשים את רעיונו נפל למשכב ונפטר בירושלים, ל' בסיון תש"ב (15.6.42).
צאצאיו: אריה (ניו-יורק), חיים (ירושלים), רחל אשת אליעזר שיטאי (ירושלים), שמחה (חיפה).
ד"ר שלמה שילר (בלנקנשטיין)
נולד במיכלובה (על יד ביאליסטוק, פולין), בשנת תרכ"ב (1862), לאביו זליג (סוחר, בר אוריין, מחסידי קוצק).
כבר בשנות לימודיו הראשונות בחדר התבלט בהת