ומקצועות אחרים בקורס שש מחלקות לבית ספר ריאלי. לאחר ההכנות נגשה לבחינה בבית הספר הריאלי בפינסק וב-1897 קבלה דיפלומה כמורה.
ב-1894 גרה כל המשפחה בפינסק כדי לאפשר את ההשכלה לילדים.
בימי לימודיה התמסרה הרבה לעבודת ציונות, אשר את רוחה ספגה מבית הוריה וביחוד מפי אחיה חיים, אשר היה מקהל את בני הנוער ובלבביות רבה מספר להם על ארץ-ישראל והוא אז רק בן שנים עשרה. ועוד במוטילה נוסדה על ידי נוער זה "אגודת שפה ברורה".
לאחר גמר הלימודים נתקבלה כמורה בבית הספר לבנות בפינסק. ייסדה את אגודת "בנות ציון. יחד עם יוסף ברגמן , המשורר יהודה קרני , אחיה המהנדס שמואל ואחיה משה , כוננו קורסים לעברית ולהרחבת ההשכלה בעם, ביחוד בקרב דלת העם.
ב-1902 נישאה לד"ר אברהם ליכטנשטיין (ד''ר לפילוסופיה, פרסם מחקרים בגרמנית, תרגם כמה מסכתות מתלמוד בבלי לגרמנית, פורסמו בירחון של הקהלה היהודית בברלין. נפטר בירושלים, י"ח בטבת תרפ''ו).
בימי אימת הפרעות של שנת 1903 עבדה למען ההגנה העצמית בפינסק. בתנאי מחתרת צריך היה להתכונן לעמוד נגד הכוחות המוסתים.
בשנת 1905 עברה עם בעלה לורשה (לאחר שקבל עבודה במשרד גדול לסחר-יערות. כמנהל חשבונות וקורספונדנט). גם כאן נתנה מכל מרצה וכשרונותיה לעבודה הציונית. יחד עם ד"ר א. ברוך, אליעזר צוקר מן, ד"ר הינדס , יסדה את האגודה "התחיה". הקימו ספריה עברית ואידישאית, ומועדון לשיחות ופגישות. באותו זמן השתתפה בייסוד "הזמיר", מקהלה לשירים עממיים עבריים ואידישאים. ה"בונד" נלחם ב"הזמיר" בגלל שמו העברי ואופיו הלאומי-ציוני. הסופר י. ל. פרץ השתתף בקביעות בכל פגישות "הזמיר". לאחר זמן קצר הוקם גם סניף ל"הזמיר" בלודז'.
יחסי ידידות עמוקה נקשרו בין ביתה לבית י. ל.פרץ, נחום סוקולוב וביתו ופרשן התנ"ך של''ג (שמואל גורדון). בשנת 1907 התקיימה ועידת הלסינגפורס הידועה בה הוחלט לפי הצעת ז'בוטינסקי - גרינבוים להלחם תחת הדגל הציוני לזכויות היהודים בגולה נוסף על המלחמה לציונות. היא נבחרה כציר לועידה ושלחה מברקים וכתבות מפורטים מהועידה לעתון "בירז'ויה וידומוסטי". בועידה זו הכירה את ישראל רוזוב. ב-1909 עברה לוילנה. בעלה עבד כמורה לשפות בגימנסיה של פבל כהן והיא כמורה בבית הספר של "מפיצי השכלה". יחד עם המורה הידועה ורה קופר שטיין והבונדאי גריגורי קלודרמכר יסדה בית ספר עממי על שמה של ורה קופרשטיין בשביל דלת העם. שכר הלימוד בבית ספר זה היה סמלי בלבד (עשרים קופיקות לחודש).
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ולפני נפילתה של וילנה לידי הגרמנים, הועברה הגימנסיה שבעלה עבד בה ליקטרינוסלב. שם היא פתחה גן ילדים עברי, אשר קבלה את הרשיון לו "בתנאי ששעות לימודי הרוסית יהיו לא פחות משעות לימודי העברית". מנהל הקורסים העברים במקום היה פנחס שופמן (ראה את הערך שלו בכרך זה).
ב-1917 נבחרה לצירה לועידה הציונית בפטרוגרד ושם נפגשה לראשונה עם שושנה פרסיץ . כמו כן היתה באותה שנה צירה לועידת המורים העברים באודיסה.
ביקטרינוסלב עצמה נבחרה מטעם הציונים לחברה בעירית ובקהילה. עם הקמת השלטון הסובייטי נאלצה להעביר את שפת ההוראה בגן מעברית לאידיש, אך על הרוח העברית ועל חזון הציונות ידעה לשמור ם במצב החמור שנוצר בשביל הציונות.
ב-1921 נבחרה כציר יקטרינוסלב לקונגרס הציוני ה-י"ב בקרלסבד. זמן מה גרה במוסקבה. הצליחה לקבל רשיון לעבור לפולין, אחרי שהות של שלשה חדשים בורשה עלתה ארצה בשני בנובמבר 1921.
שנתיים הראשונות גרה בחיפה. אח"כ עברה לתלאביב.
יחד עם הגב' גור ועם חנה יפה (אשת בצלאל יפה), יסדה את "ויצו" הארצית ועד לאחר הועידה השלישית לויצ"ו (1929) בבזל היתה פעילה מאוד בה. השתתפה בכל הועידות שלה שחלו יחד עם הקונגרסים הציונים בקרלסבד, בבזל ובציריך. כל הזמן היתה חברה באכזקוטיבה העולמית של "ויצ"ו".
ב-1940 הצטרפה ללשכת "בנות ברית" בתל-אביב ובשנים 1940-1942 שימשה בה כסגן-נשיא. בשנים 1942-1946 היתה נשיאה. בימי נשיאותה נפתח חדר קריאה לילדי העוני ועשרות ילדים היו נהנים ממנו בהדרכת ספרנית מיוחדת.
בימי מלחמת העולם השניה, כאשר אלפי החיילים הזרים שהציפו את הארץ, שימשו פיתוי לנערות צעירות ועניות, הפעילה את לשכת "בנות-ברית" לפעולת מניעה. הורחב בית הספר לנערות ברחוב התבור ומאה בנות מצאו בו מקום ללימוד מלאכה וחינוך.