שנתים ימים נשאר בחו"ל ואירגן את סניפי "כרמל מזרחי" בצ'כוסלובקיה ובאוסטריה.
בשנת 1925 נקרא לחזור ארצה כאדמיניסטרטור ומזכיר כללי של התאחדות בעלי תעשיה.
בשנת 1929 הוא פותח בעסק מסחרי משלו: חנות כל-בו אך שכל מרכולתה היא מתוצרת הארץ. בעסק זה נכשל. הוזמן לתפקיד מנהל המחלקה לביטוח קולקטיבי בחברת הביטוח "יהודה". עבד בתפקיד זה שנתיים (1930-1932).
ב-1932 נשלח מטעם חברת "תל מונד" לארצות הבלטיות ואירגן קבוצות בעלי הון באסטוניה ופינלנד.
בשנים הבאות עסק בגאולת קרקעות ושיכון בסביבות תל-אביב.
הגיש לסוכנות תכנית מקיפה להקמת בתי מרגוע ובתי מרפא בקיבוצים ובמושבות החקלאיות. התכנית נגנזה כפנטנטית. כעבור שנים מספר הוגשמה.
משנת 1938 היה מזכיר התאחדות עולי הונגריה.
בשנים האחרונות היה במחסור. עבד בפקידות בצבא הבריטי, במגבית ההתגיסות ובצ.ה.ל.
אירגן את מערכת הבחירות לעירית תל-אביב בשביל הציונים הכלליים. נבחר לועד הפועל של המפלגה.
נפטר בתל-אביב כ"ד בתמוז תש"ט.
צאצאיו: אביעזר (עתונאי, שרת בצ.ה.ל.), דינה (פקידה).
יצחק מן
נולד בדזילושיצה (פלך קילץ, פולין), בשנת תרמ"ט (3.5.1889), לאביו אבשלום (ממשפחת הרבי מקומרנו), ולאמו רחל.
קיבל חינוך מסורתי. הצטיין בקולו החזק. מעל ספסל החדר נקרא לשיר אצל חזנים. שר במקהלותיהם של החזנים ידועי השם: זיידל ראונער, לייזר גולדבר, שבתאי ספיבק, בירנבוים. ממקהלות החזנים הובילה דרכו לבמה. גמר את הקונסרבטוריון למוסיקה ופיתוח הקול בקרקוי. נדד לארץ הקלסית של הזמרה: איטליה. הודות לסגולות קולו הצליח להבקיע לו דרך עד לפרופ' קורזלי, שהיה גם מורה לקרוזו הגדול.
בשנת 1912 עלה לראשונה על קרשי הבמה באופירה בלבוב (גליציה). ומאז היה לטינור ראשי באופירה זו חמש עשרה שנה. תוך כדי שירותו באופירת למברג היה מופיע באופירה המלכותית בוינה, באופירה העממית בורשה, קרקוב, פראג, ברין, נאפולי.
ב-42 אופירות שר בתפקיד הראשי. מהם החביבים עליו ביותר: ב"אאידה", "היהודיה", "כרמן", "טוסקה", "הוגנוטים", ו"הנביא".
"בקבליריה רוסטיקנה" למסקני הופיע בניצוחו של המחבר וזכה לדברי הוקרה מידיו על תמונתו שהגיש לו למתנה.
בעתונות הצ'כית כונה בשם: "קרוזו היהודי".
נשא לאשה את הלה בת יוסף לפקוביץ. בשנת 1927 הוזמן לכהן כחזן ראשי בקהילות ברין (צ'כיה).
בשנת 1934 בא לביקור ארצה. הופיע בשורה של קונצרטים לשירה יהודית וקלאסית. בתפילה הופיע ב"אהל שם". לאחר התפלה עלו מאיר דיזנגוף וח. נ. ביאליק על הבמה וברכוהו.
בשנת 1939 עלה ארצה. הופיע בקונצרטים וב"קול ירושלים". כעת הוא חזן ראשי בבית הכנסת המרכזי בחיפה וגם מורה לפיתוח הקול. הרבה זמרים וזמרות מקבלים אצלו את אימוניהם.
צאצאיו: משה (סוחר), גוסטי אשת מרדכי בן ארצי (סרן בצ.ה.ל.), שלום (סוחר), מרדכי (נפל מידי הנאצים בצרפת), עזריאל (נרצח בצ'כיה).
יצחק גנל
נולד בגולטה, פלך חרסון (אוקראינה), ח' חשון תרמ"ט (1888), לאביו אליהו (בר-אורין, סיטונאי מכולת) ולאמו פרל בת יצחק הס . למד בחדר מתוקן ואח"כ בגימנסיה באודיסה.
אחרי פרעות אודיסה עלה לארץ בסוף 1905. עבד ברחובות, ביחד עם ותיקי תנועת העבודה ופועלים שהגיעו מאז לצמרת הצבורית, בפרדס מינקוב, בכרמי חברת "מנוחה ונחלה", שמר בכרמים, ועבד גם ביקב ראשון לציון. ב-1907 הצטרף למפלגת "הפועל הצעיר" והיה מפעיליה. נודע כאחד מיחידי סגולה בין הפועלים, שהקדחת לא פגעה בו.
ב-1909 נסע לבקר ברוסיה וחזר. בתר"ע עבר לתלאביב ולהצעת מאיר דיזוגוף נתמנה למזכיר ועד השכונה, השלישי בתפקיד זה (לפניו היו המזכירים שמואל יבנאלי ואח"כ אהרן שוחט ), והתמיד בשרותו עד 1921.
ב-1914 נשא לאשה את שרה בת עזריאל לנגר .
משפרצה מלחמת-העולם ב-1914 הוטל עליו לטפל בכל הפגעים שבאו על השכונה והתאזרח כעותומני לבל יגורש מהארץ. משיצאה כל תל-אביב לגולה בעקב הגירוש הכללי באביב תרע"ז, נדד גם הוא לפתח-תקוה, לטבריה ובסוף לחיפה, ובכל המקומות