לאחר משא ומתן מייגע במשך שנה שלמה החליטה הממשלה הצרפתית שלא להסגירו בידי הבריטים שתבעו את הסגרתו. באניית מלחמה הועבר יחד עם אריה בן-אליעזר לצרפת.
לאחר מאסרו זוהה על ידי אנשי לח"י הבלש שהביא למאסרו והוצא להורג בחיפה.
בימי שבתו בדז'בוטי נאסרה אשתו, אף על פי שהשאירה בבית ילד בן שנתיים. בבית הסוהר בבית לחם הכריזה על שביתת רעב שנמשכה 11 יום.
בסוף מאי 1948 לאחר הכרזת המדינה הגיע מצרפת ארצה וחזר לעבודה בתנועה כחבר מרכז לח"י בתקופת צאתה מהמחתרת.
לאחר ההתנקשות ברוזן ברנדוט , לא נמצא על ידי המשטרה ופעל כמרכז ארגוני למען החזרת הליגליות ללח"י. לאחר הכרזת החנינה יצא מהמחתרת וחזר לעבודת ארגון המפלגה.
בפלוג שחל בועידת לח"י בין נתן פרידמן-ילין-מור ובין ד"ר ישראל שייב, הצטרף לדעת הרוב שהצביעה עם נתן פרידמן-ילין ונבחר כמזכיר כללי של מפלגת "הלוחמים".
צאצאיו: יאיר, גלעדה.
אהרן יעקב גרינברג
נולד בסוקולוב-פודלסקי (פולין), ר"ח אדר תר"ס (1900), לאביו ישראל ישעיה (מצאצאי מהר"ל מפראג), ולאמו חיה חינא בת יעקב גוטמן. קיבל חנוך מסורתי בחדר ובישיבה, השתלם באופן פרטי. היה תלמידו של האדמו''ר מסוקולוב י. ז. מור גנשטרן, מצאצאי הקוזנאי. בהשגחתו ייסד את ישיבת "בית ישראל''.
מנעוריו פעיל בתנועת הציונות הדתית. ב"מזרחי'', ב"צעירי מזרחי" ו"החלוץ המזרחי'' בפולין. השתתף בכל המוסדות של התנועות האלו. היה סגן יו"ר של המשרד הא"י בפולין. חבר בהנהלת ועדת השקל המרכזית.
בקר בארץ לראשונה בניסן תרצ"ב. בשניה בא לישיבת הועה"פ הציוני בניסן תרצ"ד. עליה על מנת להשתקע בשבט תרצ"ה.
מיום בואו ארצה חבר הועד הפועל של "הפועל המזרחי".
היה ציר בכל הקונגרסים הציוניים החל מהקונגרס הציוני הט"ו. משנת 1931 חבר הועד הפועל הציוני.
בשנת 1940 יצא בשליחות התנועה לארה"ב וייסד שם את "הליגה למען הפועל הדתי".
במושב הועה"פ הציוני בז'נבה (דצמבר 1947) נבחר כחבר לועדה הפוליטית על מנת להשתתף בהתיעצויות הנהלת הסוכנות היהודית בלייק סאכסס. לאותה ועדה נבחר שנית במושב הועה"פ הציוני בתלאביב אפריל 1948. חבר בהנהלת הברית העולמית לתנועת "תורה ועבודה".
כיום חבר הכנסת מטעם הרשימה הדתית המאוחדת.
היה ממיסדי העתון היומי "הצופה" ומנהליו. פרסם בו מאמרים רבים. השתתף בעתונות היומית בפולין. ערך שם את השבועון "דאס יידישע לעבן" ואת הירחון "אונזער שטימע". משתתף ב"מארגען זשורנאל" בניויורק.
ישראל ישעיהו שרעבי
נולד בסדה (תימן), כ"ג בניסן תר"ע (2.5.1910), לאביו יעיש (ישעיהו) ולאמו שמעה (שושנה) בת יחיה חדד. קבל חינוך מסורתי בחדר בעיר צנעא בתימן. המשיך בישיבת הרב יחיא אלקאפאח מייסד התנועה "דור דעה" בתימן.
כל ימי היותו בתימן היה פעיל בתנועת "דור דעה". הבריח יתומים לארץ ישראל.
לפרנסתו עסק במלאכת האריגה.
עלה ארצה בשנת תרפ"ט. עבד כפועל ושומר בפרדסים ובכרמים בראשון לציון עד תרצ"ב.
בשנים תרצ"ב - תרצ"ד שמש כמזכיר אגודת "עזרת אחים" בתל-אביב. תרצ"ד - תרצ"ה כמזכיר מועדון הפועלים התימנים. מתרצ"ו ואילך מנהל המחלקה לענייני התימנים בועד הפועל של הסתדרות העובדים הכללית.
בשנת תרצ"ד נשא לאשה את רנה בת יוסף בדיחי. חבר מפא"י וחבר המרכז שלה. מטעמה ציר הקונגרסים הציונים כ' וכ"א. ציר אספת הנבחרים וסגן בועד הלאומי. חבר מועצת פועלי ת"א וקופת מלוה של העובדים. סגן חבר בועד הפועל הציוני.
כל השנים פעיל בקרב העדה התימנית. חבר הנהלת התאחדות התימנים בישראל.
השתתף בבנין שכונת הצריפים לעולים בראשון לציון (תרצ"א), ביסוד תנועת העובדים התימנים (תרצ"ה), שכונות "מולדת" ו"עם" בחולון (תרצ"ותרצ"ז), מושב גאולים (תש"ז), שכונת עולי תימן בקרית בנימין - חיפה.