יוסף ראובן יוספזון
נולד בברלד (רומניה), בשנת תרכ"ו (פברואר 1866), לאביו יעקב יהודה ולאמו נסיה. קבל חינוך מסורתי.
בשנת 1890 נשא לאשה את חיה בת שמעון ריביץ (ממשפחת משה גסטר מאנגליה), נפטרה בפתח תקוה, ט"ז אדר תש"ו. בעלת מרץ, הגישה עזרה לנצרכים בעצותיה ונסיונותיה בחיים ודאגה לעניים.
היה בעל רכוש בחוץ לארץ, אך הוא ואשתו עמו שאפו לעלות ארצה. בשנת תרנ"ז (1897) בא ארצה, בראשונה לבדו. קנה אדמה בפתח תקוה. נטע פרדס וכרם. אח"כ שב לרומניה להביא את משפחתו. העלה קודם רבים מבני משפחתו (שתי אחיות של אמו, הוריו הזקנים של גיסו ב. שאינפלד ). סיים את כל עסקיו בגולה ועלה עם משפחתו.
מכיון שהחקלאות לא פרנסה עדיין את בעליה, בנה לו יקב והתחיל בעצמו, מהראשונים במושבה, לייצר יין. כמו כן הקים ברכה בפרדסו וגידל דגים למכירה בשוק. שמש דוגמה בחריצותו ויחד עם בני משפחתו יסד חבורה לאריזת תפוחי זהב. גם למסחר שלח ידו. הקים בתי מסחר בפתח תקוה ובראשון לציון. מנפקטורה. איטליז בפתח תקוה. טחנת קמח ומרצפות.
היה חבר באיגוד "פרדס" ונשלח מספר פעמים לקושטא בענייני שיווק פרי ההדר.
בימי המחסור בכספים היה הראשון שהוציא פתקאות כסף תמורת סחורה. לפתקאותיו היו מהלכין בשוק בשווי המלא בשם "כסף יוספזון".
בימי הגירוש מפתח תקוה היה פעיל בהגשת עזרה למגורשים בזכרון יעקב. היה הראשון שחזר לפתח תקוה עוד בימי הקרבות והביא דרישות שלום למשפחות שהופרדו בגלל הגירוש.
בימים הקשים למתישבים הראשונים היה מקור לעידוד. לא הרשה לאיש לקטרג על הישוב והארץ בגלל המצב החמור. חרוץ ובעל יזמה, בעל מזג טוב ובדיחות דעת.
נפטר בפתח תקוה, י"ב בניסן תש"א (9.4.1941).
צאצאיו: נסיה (עבריה) אשת אוריה זילברמן-כהן,חוה אשת צבי לוריה, שמעון (אכר, מראשוני שכונת "יובל" בפ"ת).
משה רוזטי
נולד בלונדון, א' אדר תרס"ג (28.2.1903), לאביו בנימין (הגיע לאנגליה מפולין בשנות השמונים. רב בבית כנסת קטן במזרח לונדון. אב לשבע בנות ושלשה בנים. בת אחת נשואה לציר הפרלמנט הבריטי יאן מיקארדו) , ולאמו חיה בת עוזר כהן. קבל חינוך מסורתי בחדר ובישיבה "שערי תורה". המשפחה עברה לגור לקארדיף בווילס. שם הוא, לומד היסטוריה וכלכלה. אחר כך נוסע לאוניברסיטת לונדון ולומד חוק וכלכלה. קבל את התואר של רואה חשבון מוסמך.
אולם לבו נמשך לעבודה פוליטית. בפעילות ציונית התחיל עוד בנעוריו ובהיותו בן 12 השתתף כבר בקונגרס לצעירים ציוניים (בירמינגהאם, 1915).
בימי המלחמה הראשונה כתב חיבור נגד המלחמה, אשר משך את לבו של מורו הסוציאליסט הנלהב מתיאס (אח"כ ציר מטעם הלייבור). בשנת 1924 ניסה פעם ראשונה את דרכו בקריירה הפוליטית, היה מועמד מטעם הלייבור לפרלמנט, אך נכשל בהתחרות עם ציר שמרני.
בשנת 1927 נתקבל כפקיד בעירית לונדון, כמנהל מחלקה להנדסה. במשרה זו עבד עשר שנים.
בינתיים יצא לו שם כציוני מסור וכאיש תנועת העבודה העברית. משנת 1919 חבר מפלגת פועלי ציון. פגישה עם דב הוז היה לה ערך מכריע למהלך חייו. החל משנת 1931 הוא מייצג את "פועלי ציון" בועידות הלייבור ונואם בהן נאומים שיצאו להם מוניטין (אף הופיעו בחוברות). רבות מאמרותיו שהטיל לאויר הועידות, עשו להן כנפים. כזו היתה למשל קריאתו: "שלח את עמי", אשר ויקטור גולנץ השתמש בה אחר כך ככותרת לחוברתו.
תוך עבודה זו בא במגע עם כל חוגי השלטון הבריטי, המחוקק והמבצע. הוא נעשה לקצין קשר