השתתף במלחמה לשפת ההוראה העברית נגד חברת "עזרה".
בשנת 1914 נשא לאשה את חנה בת חכם רבנו צרפתי. היה מורה עברי ראשון במחניים בגליל. השתתף עם שלמה שילר (ראה את הערך שלו בכרך זה) ייסד את הגימנסיה העברית בירושלים.
בראשונה חבר הפועל הצעיר. כעת חבר הסתדרות הציונים הכלליים וחבר הועד שלה בירושלים.
כשלשים שנה מורה בבית הספר העירוני לבנים.
חבר מערכת "דאר היום" (1932-35).
ממייסדי השכונה "נחלת צדוק". ביתו הוא בית קיצוני בשכונה, שימש תמיד עמדה נגד המתקיפים הערבים משכונת שייך באדר (בייחוד בימי הפרעות של תרפ"ט). פעיל בהגנת מערב ירושלים. חזית "נחלת צדוק"-"שערי חסד".
מטעם הקק"ל נשלח לטוניס ופעל שם כשליח ומורה במשך שבע שנים. ייסד שם את "צעירי ציון" והביא את הקבוצה החלוצית הראשונה (1945).
כתב מאמרים רבים ב"הפועל הצעיר", "הארץ", "דבר", "דאר היום", "הבוקר".
ספורים ורומנים ב"התלופה", "השלוח".
הספר "מרקאדו החמר" יצא לאור בהוצאת ראובן מס (1930).
בהוצאת טברסקי הופיע הרומן "אלמנת הצורף של הביי" (1949).
בנותיו: עפרה (פסנתרנית ומורה לריתמיקה) אשת יצחק סעידוב (מהנדס), אהובה (מורה בבית ספר לבנות ג') אשת אברהם בירמן (משורר וסופר), יעל (אחות ראשית בבית החולים "הדסה'').
ד''ר חיים קוגל
נולד במינסק, רוסיה הלבנה, כ"ג ניסן תרנ"ז (1897) לאביו נחום (מפעילי חובבי ציון והציונות) ולאמו רייזל בת אברהם יצחק פליי. למד בחדרים ובבית-ספר במינסק. נשלח על-ידי הוריו ללמוד בגימנסיה הרצליה ביפו ותל-אביב. כש נסע הביתה בקיץ תרע"ד פרצה מלחמת העולם א' והוכרח להישאר ברוסיה. למד באוניברסיטאות מוסקבה, קאזאן וייקאטרינוסלאב ואחרי המלחמה הצליח לצאת מרוסיה בתקופת המהפכה והתהפוכות, גמר את לימודיו באוניברסיטת פראג והוסמך לד"ר לפילוסופיה ולכלכלה, ואח"כ, נתמנה למנהל הגימנסיה העברית במוקצ'בו (מונקאץ') שברוסיה הקרפטית כשהיתה שייכת לצ'כוסלובקיה.
ב-1926 נשא לאשה את שרה רבקה בת ר' אברהם שמואל בנימין גרינוואלד. במונקאץ' היה פעיל בחיים הציוניים והמדיניים בהיקף ארצי: ציר בפרלמנט הצ'כוסלובקי מטעם המפלגה היהודית, סגן יו"ר המפלגה, יו"ר תרבות, יו"ר מרכז התאחדות פועלי ציון וחבר הנשיאות של התאחדות פועלי ציון וחבר הנשיאות של ההסתדרות הציונית הארצית בצ'כוסלובקיה ויו"ר בפועל של הסתדרות בתי-הספר העבריים ברוסיה הקרפטית. השתתף כציר ברוב הקונגרסים הציוניים.
פרסם מאמרים בעתונות היהודית ברוסיה ואח"כ בצ'כוסלובקיה (אידישע שטימע, זלבסטווהר, ז'ידובסקי ספראווי), פרסומים בכתבי עת, חוברות וכו'.
ב-1934 ביקר בארץ, ואחרי החזרת רוסיה הקרפטית להונגריה ב-1939, כשנסגרה הגימנסיה העברית ופסקה האפשרות להמשיך בכל תפקידיו הנ"ל, עלה ארצה, ואחרי זמן-מה נתמנה ואח"כ נבחר לנשיא המועצה המקומית חולון, שהתארגנה תחת השפעתה ומרותה של הסתדרות העובדים הכללית. הצליח להפוך את המקום השומם לעיר בזעיר ענפין למופת. בימי התקפותיהם של ערביי יפו והכפרים מסביב, עמד יחד עם תושבי המקום על המשמר ולא עזב את המקום.
יתר תפקידיו הצבוריים: חבר ההנהלה הארצית של הקה"ק, חבר נשיאות הועד המחוזי של קרן היסוד, חבר הועד הארצי של אגודת שוחרי האוניברסיטה, יו"ר התאחדות עולי צ'כוסלובקיה, חבר הנהלת "אורט", מפעילי הנהגת חבר המועצות המקומיות וצירו לקונגרס הבינלאומי של עיריות ורשויות מקומיות (ז'נבה, 1949).
צאצאיו: אסתר, שמואל בנימין, יהודה.