על ידי טובי הקומפוזיטורים העברים, והם הפכו לנחלת העם. ("חמישה", "חניתה", "אדמה" ועוד). תרגומו לסוניטות שקספיר (הוצאת "דביר") זכה בפרס טשרניחובסקי תש"ה. היה כמה פעמים חבר הועד המרכזי של אגודת הכופרים ומשנת תש"ח חבר הקורטוריון של מוסד ביאליק.
בשנת תש"ט יצא בהוצאת "יבנה" ספר מקיף על "שירת ש. שלום" מאת י. שה-לבן ושם נמצאת רשימה של מאמרי בקורת שנתפרסמו על שירתו בכ"ה שנות קיומה.
פינחס אהרן לנדר
נולד ברופשיץ, גליציה, י' תשרי (יום כיפור) תרס"ה (1904), לאביו נפתלי צבי (בן-תורה, פרנס הקהלת, מראשוני הציונים הפעילים בסביבה) ולאמו רחל בת פינחס גולדמן. למד בחדרים, בבי"ס עממי לועזי ובסמינריון למורים עברים. פעיל מילדותו בתנועה הציונית והעברית והיה מורה בבתי-ספר עברים בכמה ערים בגליציה. שירו העברי הראשון הופיע בעתון "הכוכב" בתרפ"ד, ומאז פרסם שירים, מפות ומאמרים בעתונות העברית באירופה ובאמריקה. ערך במשך שנה (תר"ץ-תרצ"א) את דו-השבועון "העתיד" של החלוץ העולמי.
עלה לארץ בפברואר 1937. עבד כפועל חקלאי בכנרת ובמקוה ישראל ובשנה כפועל בנין בתל-אביב. מ-1934 ואילך עתונאי, חבר מערכת "הארץ".
ב-1939 נשא לאשה את ורדה בת מתתיהו קוניצה. בתפקידו כעתונאי לווה בנוכחותו וברשימותיו את העליות על הקרקע והקמת ישובים חדשים למן ימי "חומה ומגדל" ועד לישובי המשלט במדינת ישראל, את הקונגרסים הציוניים האחרונים, את יסוד מדינת ישראל ואת ישיבות הכנסת. כתב וכותב על נושאים צבוריים וספרותיים רשיפות ומסות, שירים ומאמרים, בעתונו ובכל הבמות הספרותיות המעולות בארץ ובחו"ל, כגון: "התקופה", "כנסת", "מאזנים", "גליונות'', "גזית", ועוד, בחתימת שמו ובכינויים א. פסל,א. פלס, פ. עזאי, פ. עי, א. תושב, ת. תשבי, ועוד והנו סופרם הארצישראלי הקבוע של השבועון "הדואר" (ניו-יורק) והירחון "דרום" (בואינוס איירס).
ספריו: "על ארץ זו" (שירים, הוצאת צ. לינמן, ת"א, תש"ב), "בין שדמות מולדתי" (רשומות, הוצאת העובד הציוני, ת"א, תש"ז). תרגם כעשרה ספרים בשיר ובפרוזה.
צאצאיו: אסנת, נפתלי.
חנה למדן - לרנר
נולדה בשירוביץ (כפר בבסרביה), י"ג בטבת תרס"ה (1906), לאביה מיכאל קרקושנסקי (חקלאי, סוחר פרות), ולאמה מרים בת אהרן רפפורט (משפחה חרדה מושרשת ביהדות), בגיל 4 עברה עם הוריה לעיירה נובוסליצה על הגבול האוסטרי.
למדה בבית-הספר העממי העברי. היתה נערה יחידה בין התלמידים ולמדה יחד עם כולם תנ"ך, רש''י ומשניות מכיון שבית-הספר לא קבל רשיון מהממשלה הרוסית, הוא התקיים בהסואה של "חדר". לעתים קרובות היתה מופיעה המשטרה ומחרימה ספרי לימוד. דבר זה נחרת בנפשה והגביר את אהבתה לרוח הלאומית הגאה.
אחד המורים בבית-הספר היה בן-דודה יוסף משה קרקושבסקי (כיום עסקן ציוני חשוב בברזיל). הוא הקים חוג ציוני בלתי-חוקי אשר פגישותיו התקימו בבית הוריה. זה הלהיב את דמיונה ותשוקתה להידמות להם.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נעשה המצב חמור בעיירת הגבולין. המשפחה חזרה לכפר. כעבור חדשים מספר נכבשה בוקובינה בידי הרוסים ואפשר היה לשוב לעיירה. הם מצאו אותה שדודה וריקה.
בשנת 1916 נזדמן לביתם חייל רוסי מגדוד חפרים ולאחר שהוגפו תריסי החלונות הוא השמיע לבני הבית את שיר ה"מרסילייזה".
בשנת 1917 השתתפה כבר באספות חגיגיות לרגלי המהפכה האזינה לויכוחים הסוערים בין הבולשביקים והמנשביקים. לאחר מהפכת אוקטובר נסגר גבול בסרביה - אוקראינה והאזור נותק מהצפון, מקום השלטון דמהפכני החדש. לבסרביה נכנסו האוסטרים. עם המהפכה באוסטריה נסוגו צבאותיה והעיירה נשארה ללא צבא. אז הוקמה ההגנה העצמית היהודית. אביה ושלשת אחיה היו מחבריה הפעילים. בביתם רוכזו ארבעה כלי נשק. כשנכנסו הרומנים לעיירה ופקדו למסור את כל הנשק, התנגד אחד מאחיה בטענה שעל היהודים לסמוך על נשקם הם. הנשק נקבר בחצר ביתם.
שנוי המשטרים הפריע ללימודיה הסדירים בבית הספר התיכוני. בימי השלטון הרומני נפתחה גימנסיה רוסית אח כי הרשיון הרשמי היה לגימנסיה עברית. כל המקצועות נלמדו ברוסית, ונוסף לכך לימדו עברית.