ואת "העברה" להבאת עולים והונם מגרמניה. השתתף ביסודן ובניהולן של החברות "ניר", "מקורות" (הנו מנהלה בפועל), "שיכון" ו"עמידר".
השתתף בועידת החלוץ ואיחוד עולמי באמריקה, בועידות ושליחויות-מגביות ההסתדרות. בשנה האחרונה השתתף בועידה הגדולה של N.Y.A באמריקה. בשנים האחרונות הנו חבר ההנהלה הציונית והנהלת הסוכנות כראש המחלקה להתישבות חקלאית, וזמן-מה גם כגזבר הסוכנות.
מפעילי ה"הגנה" מראשיתה ובראשית קיומה של מדינת ישראל היה המנהל הכללי של משרד הבטחון.
פרסם מאמרים ב"הפועל הצעיר", "דבר'', "ניב הקבוצה" בחתימת שמו ובכינויים ש. הלוי ועוד.
בנותיו: (מאשתו הראשונה רבקה מהרש"ק) נועה ; (מאשתו השניה - אלישבע בת אריה קפ לן): דבורה, תמה עפרה.
אברהם סוצקבר
נולד בסמרגון (פולין), ו' באב תרע"ג (1913), לאביו הרץ (בעל בית חרושת בסמרגון, מוסמך לרבנות) ולאמו ריינה בת שבתי פינברג (רב בעיר מחלישוק, מחבר הספר "אורח חיים", עם פירוש "מפיקי מגינים", בשני כרכים).
בהיותו בן שנה פרצה מלחמת העולם הראשונה. העיירה הוצתה באש ומשפחתו : אביו, אמו, אחיו משה ואחותו אטל , הצליחו לברוח ולהגיע לאומסק אשר בסיביר.
שם החל ללמוד מפי רבי, אך שפת הסביבה היתה קירגיזית וכן היתה שפת דבורו הראשונה (מתקופה זו נשתמרו הרבה רשמים בנפשו, אשר מצאו את בטויים בפואימה "סיביר" העומדת להופיע בקרוב בלווי ציוריו של מרק שאגאל). ב-1921 מת אביו באומסק. המשפחה חזרה לעיירתם סמרגון, אך לא יכלה להקלט בה עוד בגלל חורבנה, על כן עברה לוילנה.
עד 1926 למד בתלמוד תורה "בית יהודה" בהנהלתו של המורה גולדין (מת בארץ ישראל). נכנס לגימנסיה היהודית-פולנית וגמר שבע כתות בה. שמע הרצאות כתלמיד שלא מן המנין באוניברסיטה הוילנאית.
בכתיבת שירים החל עוד בגיל חמש עשרה, אך שירו הראשון פורסם רק ב-1934 ב"וילנער טאג" בעריכתו של זלמן רייזן. הצטרף לקבוצת הסופרים הצעירים בוילנה "יונג ווילנע". כעבור זמן מה נתקבל כחבר באגודת הסופרים היהודיים ובפאן-קלוב.
ב-1937 הופיע בורשה ספר השירים הראשון "לידער" עם תמונתו, מעשה ידי הצייר יענקל אדלר - בהוצאת הפאן קלוב הורשאי.
ב-1939 נשא לאשה את פרידה בת יעקב לויתן, מוילנה.
כשפרצה מלחמת העולם השניה נפלה וילנה בידי ליטא ואח"כ בידי הרוסים. אז פורסם ספר השירים שלו "וואלדיקס", עבד כמנהל הרדיו בוילנה והכין לדפוס את התרגום לאידיש של שירי מיצקיביץ . וביום שהכניס את הסדור למכונה ב-21 ביוני 1941 פלשו הגרמנים לרוסיה. פצצות נפלו על העיר ולא נותרה אות מהספר. מאז תוקפת אותו חרדה מדי פעם. בגשתו למכונת הדפוס עם ספר חדש. לא הספיק לברוח מוילנה והוכנס לגיטו.
בסוף 1941 נרצחה אמו על ידי הנאצים והתינוק שנולד לו בגיטו - הרץ, הורעל על ידם.
בגיטו היה חבר אירגון הפרטיזנים המאוחד, חבר ההנהלה של הסופרים והאמנים בגיטו וילנה, מנהלו הספרותי של התיאטרון. הציל כתבי יד יקרים מספרית סטרשון המפורסמת שהתגוללו באשפות. ביום פעולת החיסול האחרונה של גיטו וילנה ביום 12 בספטמבר 1943, הצליח עם אשתו בתוך קבוצת פרטיזנים להבקיע דרך מן הגיטו הנצור ולהגיע ליערות "נארוץ", 100 קילומטר מוילנה. שם הצטרף ללוחמים ונלחם אתם בפשיטות נגד האויב.
כשדבר הצלתו נודע במוסקבה בפברואר 1944 נשלח מטוס מיוחד אל מעבר לקו החזית, הוצא עם אשתו והועבר למוסקבה.
ב-2 באפריל 1944 הופיעו באספת-עם אנטיפשיסטית באולם-העמודים המוסקבאי וסיפר פעם ראשונה באזני העולם על פרשת מלחמתם ואבדנם של יהודי גיטו וילנה. איליה ארנבורג. פרסם מאמר גדול ב"פראבדה" על בואו. המאמר תורגם בכל עתונות העולם וב"משמר" בארץ. ברדיו מוסקבה שידר נאום וקרא ליהדות העולם להצטרף למלחמת הנקם.
ביולי 1944 חזר לוילנה יחד עם הצבא האדום ששחרר את העיר. החל להשתתף בקימומה של הקהלה עם השרידים והחוזרים המעטים. הקים את המוזיאון משיירי האוצרות התרבותיים, בית ספר, ספריה וכו'.
קבל אותות הצטיינות מידי השלטונות הסובייטיים: "אות הפרטיזנים", "הצטיינות העבודה" אורדן "הכוכב האדום", אשר קבל מידי נשיא ס.ס.ס.ר. קלינין.
בפברואר 1946 נשלח על ידי הממשלה הסובייטית למשפט בנירנברג נגד פושעי המלחמה הנאציים בו הופיע כעד יחידי בתור יהודי ונשא נאום מזעזע. באותה שנה חזר מפולין לצרפת - ומשם נסע להשתתף בקונגרס