שור (פסנתר), קריין (כנור), ארליך (צ'לו). השלישיה השיגה שלמות הבצוע, אשר הוכרה גם במערב אירופה, לאחר הופעות בפריז ולונדון. במשך 25 שנה נתנה מאות קונצרטים במוסקבה וב-80 ערי רוסיה אחרות ונעשתה גורם חשוב בתרבות מוסיקלית רוסית.
בתקופה מאוחרת יותר הוא מתחיל בפעולת הרצאות מוסיקליות מלוות בנגינת יצירות ובמהרה רכש את האוטוריתטא המיוחדת בשטח זה.
בשנת 1912 יסד מכון לחנוך מוסיקלי על שם בטהובן, מכון שתוך זמן קצר הפך להיות אחד המרכזים המוסיקליים האקדמיים במוסקבה והיה קיים עד פרוץ המהפכה. יחד עם כל אלה השתתף באופן פעיל בחיי היהדות במוסקבה. הקונצרטים של "חברה יהודית להפצת ההשכלה", שהוא ארגן במשך שנים רבות, הביאו לחויה זו תועלת חומרית. אבל עבודה זו לא ספקה את רוחו. ב-1907 בקר בארץ ישראל, נתן קונצרט בירושלים לטובת חנוך מוסיקלי בארץ ובחזרו למוסקבה יסד ועד, שתמך בהשכלה המוסיקלית בארץ עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה.
המהפכה הרוסית ביטלה את ההגבלות הגזעיות ומיד הוזמן לכהן בתור פרופסור בקונסרוטוריה הממשלתית, משרה אשר עזבה רק בעליתו ארצה. השלטון הסוביטי כבד אותו מאוד והודות ליחסי ידידות עם ראשי השלטון, הצליח במקרים רבים להציל יחידים ומוסדות, לעזור לתנועת "החלוץ", לפעולות ציוניות ולציונים. ב-1925 קבל חופש לשנה לבקר בארץ, חזר לרוסיה ועלה באופן סופי ארצה ב-1927. מיד לבואו ארצה התחיל בפעולתו הנמרצת כאמן, מורה, מרצה ומארגן. הוזמן לנהל את בית הספר למוסיקה בית לויים". ב-1927 יסד וניהל את "המוסד להפצת המוסיקה בעם", שבמסגרתו הועברו קורסים למדריכי המקהלות. נתן שורה שלמה של קונצרטים למוסיקה קמרית ע"י השלישית ; ד. שור (פסנתר), ש. גרטר (כנור), ות. ילין (צ'לו), והופיע בתור סוליסט עם תזמורת. בשנות 1929-35 פתח פעולה פוריה ורחבה בתור מרצה וכסנתרן מטעם האוניברסיטה העברית בערי הארץ,מושבותיה,קבוציה וקבוצותיה תקופה קצרה לאחר עליתו ארצה נבחר ליושב ראש "אגודת אמנים ומורים למוסיקה" ונשאר בראש אגודה זו עד מותו. כמקודם, גם בארץ היה יוזם החנוך המוסיקלי של הילדים. ומ-1935 הדריך את החנוך המוסיקלי בגני הילדים של תל-אביב, בתור מפקח. במשך שנים רבות נהל את הקונצרטים לצבור הפועלים בבית ברנר, שהתפתחו מאז למוסד קבוע.
במשך כל התקופה הישראלית המשיך בפעולתו הפדגוגית וב-1936 יסד מכון להשכלה וחנוך מוסיקליים שממשיך בפעולתו בהנהלת בנו, פרופ' יהושע שור, בתל אביב, חולון ובת-ים.
כמה מתלמידותיו הארצישראליות תופסות מקום נכר בחיי המוסיקה בחוץ לארץ (שולמית שפיר, טובה בורודיצקי ועוד).
ב-1942 חגגה כל הארץ את יובלו ה-75. מספר חדשים לאחר זה הוא נפטר בתל-אביב, ב-ט"ז סיון תש"ב (1.6.42), והובא לקבורה בבית העלמין הישן בתל-אביב.
צאצאיו : מרים (רופאת-חרורג במוסקבה), אוגניה (תל-אביב), פרופ' יהושע שור (חולון).
הרב כתריאל פישל טכורש
נולד בניעשווה, פולין, י"א תשרי תרנ''ז (1896), לאביו הרב אלכסנדר גדליהו (ראה עליו ערך מיוחד בכרך זה) ולאמו רינה רחל בת כתריאל בורשטיין. עבר בילדותו עם הוריו לסליפצה שליד פוזנא ואח"כ לוולוצלאווק. למד בחדרים ובישיבות שונות ובאחרונה בישיבת "עץ חיים" של הרב יהודה ליב קובלסקי בוולוצלאווק ובגיל 17 הוסמך לרבנות והמשיך להתמחות כמה שנים בהוראת איסור והיתר ובישיבה במשפטי דין-תורה בבית-דינו של הרב הראשי קובלסקי.
נשא לאשה את חנה בת יצחק מנחם שימשה. ניהל שנים אחדות את ביה"ס של המזרחי בוולוצלאווק והיה פעיל שם בענינים צבוריים ולאומיים כיו"ר אגודות המזרחי בפולין, חבר ועדי הקה"ק וקרן היסוד ופעיל למענן בתעמולה ובהתרמה, נואם ומרצה למען הציונות והמזרחי. כתב מאמרים בעברית ובאידית בעתונות המקומית והמרכזית והוציא את הקובץ המקומי "נרותינו'' בעברית ובאידית.
עלה לארץ בטבת תרצ"ג. המשיך בפעילות במזרחי ובעיקר בהפועל המזרחי ונתמנה לרב בשכונות שפירא והעובד שבדרום תל-אביב (לפנים בשטח יפו) ולמנהל מחלקת כשרות המסעדות ברבנות הראשית לת"א ויפו. יו"ר הארגונים הדתיים למען השבת והכשרות. היה במשך במה שנים יו"ר ועד השכונה ואח"כ חבר פעיל בועד המאוחד של שכונות יפו בדרום ת"א. פעל למען שיפור הסדרים ושרותי הצבור בשכונות ולמען הקמת מוסדות דת וחסד בשכונתו. נבחר לנשיא-כבוד של ועד השכונות, שנתבטל עם סיפוחן הרשמי לת"א על-ידי ממשלת ישראל. השתתף בפעולות ציוניות ובועדים למען הקרנות הלאומיות במקומות שהוקצבו למפלגתו, נבחר