הספר של אביו "עץ השדה" עם הערות והוספות משלו. הכין לדפוס ספר "קובץ נדחים" לבירור בעיות ההלכה בקשר לתוצאות של נשואין וגיטין אזרחיים ברוסיה וערבוביות-יוחסין המתהוות מהפקרות זו.
צאצאיו: משה צבי (מהנדס חשמלאי בקרית מוצקין), ישעיהו (גמר פקולטאות לחקלאות ולמסחר, גר בפאריס), חינה אשת הד"ר חיים גורביץ (ת"א), זליג (משורר , ת"א), ד"ר יהודית הי"ד (היתה רופאה בפראג ושם נספתה עלידי הנאצים), ישראל ז''ל (נודע כעילוי בישיבת הרב צ'רלסון בקישנוב ונפטר בבסראביה).
משה פלדשטיין
נולד בקוברין, פלך גרודנה (רוסיה הלבנה) בשנת תרנ"ז (21.1.1897), לאביו אהרן שמואל (בעל בית מלאכה ובית מסחר למכונות חקלאיות. קרובו של הסופר משה גרשון פלדשטיין מווארשה) ולאמו אלקה בת שמואל משה (קרובתו של הכנר הנודע פידלמן , שהיה מנגן בפני הצאר הרוסי).
למד בחדר מתוקן, בישיבת ר' שמעון שקופ בברינסק, בבי"ס תיכוני בבריסק-דליטא ואח"כ בקוברין. ב-1916/18 היה ממארגני ההגנה, הפועלית בקוברין וחבר הועד שלה. בשנות 1919/23 למד ב"מכון לטכנולוגיה של לואיס" (אח''כ של "אילינויס"), הוסמך למהנדס מכונאי. חזר לקוברין ונתמנה למורה בגימנסיה ממשלתית בפינסק, על ידי מנהלו הקודם, ואחרי שלושה חדשים, ב-1924, עזב את המשרה הממשלתית משהוזמן לנהל את ביה"ס המקצועי שחברת "אורט" קבלה אז את הרשיון מהמניסטריון הפולני לפתוח בית-ספר מקצועי בבריסק. שם היה פעיל במפלגת פועלי-ציון ימין (יו"ר ועד הספריה וחדר-הקריאה), קפא"י, וחבר הנשיאות של חברת "טאז" - "אוזה" לחבל בריסק-ווהלין. נשלח על ידי חברת "אורט" להשתלמות בברלין ב-1926.
ב-1928 הוזמן ע"י המניסטריון לחינוך של ממשלת פולין להשתתף בקורס לפריון עבודה ע"י הפוליטכניקה בלבוב. וב-1930 יצג את חברת "אורט" שבפולין בקונגרס בינלאומי לחינוך מקצועי, שנערך ב-1930 בליג' שבבלגיה.
ב-1925 נשא לאשה את מלכה בת יוסף פלדמן. עלה לארץ באביב 1933. עבר את הארץ במשך 4 חדשים ובתשרי תרצ"ד יסד את ביה"ס המקצועי ע"ש מכס פיין , שנפתח בצריפי הנוער העובד ברחוב בצלאל (כיום רחוב טשרניחובסקי) בתל-אביב וב-1935 הונחה אבן הפנה לבנינו ברחוב החרושת 15, בנוכחות ההנציב העליון סיר ארתור ווקופ . יסד וניהל בביה"ס גם שיעורי ערב להשתלמות מקצועית לנוער העובד.
בתקופת מהומות 1936/39 נשלח מטעם ה''הגנה" לעבוד יחד עם זכר זכריהו (ראה כרך ב', עמוד 594) בשריון הטנדרים, תיכן שיפורים בבנין הטנדרים שלא יתהפכו ועשה כמה ניסויים ביצור כלי-נשק.
במלחמת העולם ב' פתח שיעורי ערב ולילה, ביזמת הסוכנות היהודית ובעזרת ממשלת המנדט, להכשרת פועלים לתעשיה המלחמתית, והיה אחד המפקחים בקורסים הללו.
לפי תכניתו נפתחו ובפיקוחו התנהלו בתי-הספר למלאכה "עמל" של הסתדרות העובדים הכללית בירושלים, חדרה, צפת (בשותפות עם משפחת גרין והתאחדות בני הישוב). טבריה ו"אינטרנשיונל" בקרית חיים.
מתש"ב ואילך היה מפקח מטעם מחלקת החינוך של כנסת ישראל על בתה"ס המקצועיים וארגן בתי-מלאכה מרכזיים ושיעורי עבודה והוראת מלאכה לבנים במחלקות העליונות של בתה"ס העממיים. מתש"ד עד תש"י עבד גם כמפקח על בתה"ס המקצועיים של רשת "עמל" מטעם הועה"פ של ההסתדרות.
בקיץ 1947 נשלח מטעם הסוכנות לקפריסין להביא הצעות ולארגן את תעסוקת העצורים במחנות.
באותה שנה קיבל סטיפנדיה מטעם השלטון המנדטורי, באישור מחלקת החינוך העברית למסע השתלמות בארה"ב באנגליה במשך 5 חדשים.
בתש"י נתמנה למפקח-מרכז על בתיה"ס המקצועיים למלאכה לבנים מטעם משרד החינוך והתרבות של מדינת ישראל. משמש חבר ההנהלה של חברת "מדות" (הוצאת ספרים טכניים של אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים בישראל). משתתף כחבר מטעם משרד החינוך והתרבות במועצה להכשרת מכונאיים ועובדי שיט, בועדות להכשרת עובדי רכבת וטלקומוניקציה, ומיזג את המשרד במרכז לסרטים חנוכיים שליד משרד הפנים. חבר הועדה להכשרת, עובדי רכבת וטלקומוניקציה, ומיצג את המשרד והתעשיה מטעם משרד העבודה והביטוח העממי של מדינת ישראל.
כתב מאמרים ב"ידיעות אורט", "דבר הפועלת", "במעלה", "התעשיה", ו"הד החינוך''. השתתף עם הד"ר אליעזר ריגר בחיבור הספר "החנוך המקצועי בא"י" (הוצאת האוניברסיטה העברית, תש"ה); השתתף כנציג אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים בועדה לעיבוד "המלון למונחי הטכניקה" (הוצאת ועד הלשון העברית, ירושלים תש"ו).