הלה מתגלה כבוגד, חותר תחתיו וסופו יורש את מקומו לאחר שאהרן אינו רוצה ואינו יכול לנשל אותו משם.
הנסיון הבא הוא שותפות עם גרמני אחד בחיפה באספקת מכונות חקלאיות לארץ. בשנת 1900 מבקר אהרן בתערוכת מכונות אלו בפאריס והוא מאמין באפשרות להכניסן לשימוש בארץ, ועל ידי כך לדחוף קדימה את פיתוח החקלאות כאן, והוא עובר את הארץ לאורכה ולרוחבה. הוא מלמד אכרים להשתמש במקצרות. אך גם האנשים וגם האדמה עדין אינם מוכנים לשלב טכני זה, עדין מלאי טרשים הם. השותף הגרמני אינו נתפש להתלהבותו של אהרן. לו לא איכפת. הוא איני אלא סוחר, מוכר את סחורתו ודי. אהרן איננו סוחר- הוא מכסה הפסדים מכיסו, מחסכונותיו ואף אביו נאלץ לבוא לעזרת בנו שהוא מאמין בעתידו ובעתיד מאמציו החלוציים.
לאחר שנתיים נתפרדה השותפות עם הגרמני ואהרן מתחבר אל המהנדס טריידל והאגרונום ד"ר סוסקין ומקים עמם משרד לחקירות טכניות לחקלאות. הפעם מצא מין את מינו הטוב. שלשתם מסורים לרעיון בנאמנות. את פרנסתו מוצא לו אהרן בדוחק על ידי פיקוח על שני פרדסים בסביבות חדרה, אשר בעליהם, רוכשי מניות מרוסיה, אינם מתעניינים לא ברווחיהם ולא בהפסדיהם ולפי שעה גדולים ההפסדים ולא פעם נאלץ אהרן להוציא מכיסו בכדי להציל את הפרדסים מאיבוד מחלט. זוהי "משרתו". אלא שבאותה עת הוא כבר שרוי כולו בלהט חקר הטבע של הארץ. על סוסתו האהובה "פרחה" הוא עובר את הארץ לאורכה ולרוחבה. לן בכל אשר ישכב עטוף ב"עביה", יאכל אשר יזדמן וכל מעייניו בצמח האדמה.
בשנת 1906 והוא בסביבות ראש-פנה. נתקל מבטו בגידול-בר העתיד לפרסם את שמו בעולם המדע, הרי הוא Triticum Dicoccoides היא"אם-חחטה", המבוקשת על ידי הבוטניקאים בעולם כולו. גם לבו של החוקר וגם לבו של העברי נתמלא שמחה למראה גידול זה, אשר ממנו באה ברכה כה רבה לאדם עלי האדמה.
פרופ' אוטו וורבורג מעריצו של אהרון הצעיר מתעניין בתגלית, מציג את החוקר בפני פרופיסורים גרמניים והם הם המוציאים את שמו של אהרן אהרנסון לתהלה בעולם וממריצים אותו להמשיך במחקריו.
הוא בן שלשים ועדין חסר האמצעים החומריים הדרושים להרחבת המחקר. אך בהגיע שמו אל מעבר לאוקינוס נפתחו לפניו אפקים חדשים. מחלקת החקלאות האמריקאית מזמינה אותו. תוך זמן קצר הוא לומד אנגלית עד כדי יכולת הרצאה בשפה. נמצאים לו שם ידידים בין מקרב יהודים ובין מקרב לא-יהודים. מאפשרים לו לערוך מסע מחקר במרחבי אמריקה. הוא מסייר בכל תחנות הנסיונות, לומד אבל גם מעניק. הוא מציע לאקלם באמריקה ירקות ואילנות ארצישראליים טיפוסיים.
כתוצאה ממסע זה נוסדה בתמיכת הידידים החדשים תחנת הנסיונות החקלאיים בארץ-ישראל. -,יא נוסדה לאחר שאהרן דוחה את כל ההצעות המוצעות לו בארצות הברית, הצעות הכרוכות כמובן בכבוד ועושר רב. אהרן חוזר ארצה-, ומעתה, מצוייד כדבעי וחסר דאגות פרנסה מטיל את עצמו כולו לעבודת המחקר.
התחנה מוקמת בעתלית, אשר בין חיפה לזכרון. אדמת עתלית אינה טובה ביותר, ועל כן בוחר בה אהרן כמקום נסיונות. כאן הוא מקים לעצמו צריף פשוט. כעבור זמן ירחיב את המוסד ויקים סניפים גם בחדרה.
בניגוד לדרך הקלה של הכנסת צמחים מחוץ לארץ מתמסר אהרן לגידול הצמחים של הארץ עצמה, לחקירתם ולשיפורם, הוא מטפח ומשבח את הזית, את השקד ואת התאנה. ואף בחי נוהג הוא כך. הוא מעדיף להביא בקר משובח מדמשק או ביירות מאשר מהולנד הרחוקה. מקום רב תופש הטיפול בגפן. שאיפתו היא לגדל את הגפנים מכל המינים אשר גידולם הוא בעונות שונות, על מנת להגיע לייצור כמעט במשך שנה שלמה ועל ידי כך לפתוח אפשרויות לשיווק והתחרות בעולם כולו.
ואין הוא צמוד למקום כמובן. חמש פעמים הוא עורך סיורים נרחבים ביחוד בעבר הירדן. כמעט שאין מקום בו אשר לא דרך בו וידו לא נגעה באהבה וביצועה ברגבי אדמתו. לרוב הוא מסייר לבדו. בפעם החמישית הוא יוצא בשנת 1908 כחבר משלחת המחקר מטעם השולטן עבדול-חמיד, בראשותו של הפרופ. בלאנקהורן. בחלקו של המסע הזה משתתפים גם אהרוני וטריידל. לפי הזמנת השולטן הוא עורר בסידור האוסף הגיאולוגי והבוטאני בארמון אילדיז-קיוסק באיסטמבול. השולטן אף מודיע לו על הענקת אות כבוד, אלא ש"יועצים" טובים מונעים ממנו למסור את אות הכבוד הלכה למעשה. אך לא אהרן האיש אשר ישים אל לב דברים מעין אלה. הנה גם מציע לו פרופ' בלאנקהורן בשעת המסע המשותף לכתוב דימרטציה לשם השגת תואר ד"ר, ואהרן אינו עושה זאת, כי לא מעניין אותו התואר. הוא גם דוחה הצעת קתדרה באוניברסיטה אמריקאית.
בימי מסעו למטרות מחקר ברומניה (1909) בקר אהרן גם בעיר מולדתו באקו.
לאחר שובו מרומניה הוא עובר את ארצות צפון אפריקה. בשובו משם הוא מתמסר לחקר צפונה של ארץ ישראל, עלה לשיאי החרמון והלבנון.
מכל מסע כזה חוזר אהרן עמוס עשבים למיניהם והוא מסדרם באוסף וקובע להם שמות בעברית. בינתיים גדל והולך המעשב שלו והופך להיות לאחד במינו במזרח התיכון בכלל ולעשיר ביותר בעולם בצמחיות האיזור הזה. ספרייתו המדעית מגיע ל-25.000 כרך. בסידור המעשב מסייעת לו אחותו הצעירה רבקה . אהרן עצמו כותב יומן מפורט מאוד ובו תאור מדוייק מאוד מכל מה שראה וחקר.
אין הוא יודע לאות. בין מסע למסע הוא עורך שעורים למורים, ממשיך בהשבחת עצי פרי, עצי יעור ופרחי נוי. מכניס לארץ את עצי הדקל ושינגטוניה, מינים שונים של עץ השטה. כמובן שאין הוא מרפה מחקר אם החטה, העתידה להקרא על שמו. הוא מוצא את עקבותיה לאורכו של עבר הירדן, הוא מגדל אותה ומקוה להשיג ממנה מינים משובחים ביותר. הוא מחפש אחר טיפוס של עץ מצל ביותר בשביל הערים העתידות