עניני ההסתדרות הציונית והסתדרות העובדים, ולמרות גילו הצעיר עלה בשלבי העסקנות הציונית והישובית. ב1926 נבחר לועד הלאומי ובאותה שנה יצא במשלחת הישוב לג'נבה אל חבר הלאומים, ביחד עם הרב עוזיאל ומאיר דיזנגוף . ב-1927 ו-1929 נסע עם ד''ר וייצמן לתעמולה למען קרן היסוד באמריקה שם יצר קשרים עם מנהיגי הפועלים היהודים. כשנוסדה הסוכנות היהודית ב-1929 נבחר לחלק הציוני שבועד המנהל שלה. אחרי מהומות אב תרפ"ט היה נציג הועד הלאומי במו''מ בין הנהלת הסוכנות ובין ממשלת אנגליה ובמגע עם ועדות החקירה (ועדת שאו ו-ועדת הופ-סימפסון) וגרם להן קשיים רבים בנסיונן לטשטש את האמת תוך העמדת פני הגינות.
בשנת 1927 היה ציר לקונגרס האינטרנציונל המקצועי בפאריס ובכינוס מפלגות העבודה של ארצות האימפריה הבריטית בלונדון.
בהופעותיו אלה יצג את צבור פועלי ארץ-ישראל בענינים כלליים וביחוד יצר קשרים עם מנהיגים ובעלי השפעה לטובת הענין הציוני.
ב-1929 נבחר לועד הפועל הציוני ולועד המנהל של הסוכנות היהודית שנוסדה אז, והוא נלחם למען הקמתה.
בקונגרס הציוני בבאזל ב-1931 נבחר לחבר ההנהלה הציונית ולמנהל המחלקה המדינית של הנהלת הסוכנות בארץ. המצב הכריחו לבזבז הרבה מרץ ועבודה בענינים היגעים הפנימיים של ההנהלה בכל ענפי עבודתה ובעיקר התמסר להסרת המכשולים המדיניים מהעבודה הציונית. בתרבותו רבת-הצדדים ובסגולותיו האישיות הצליח ליצור קשרי התקרבות עם הנציב העליון ועם ראשי השלטון הבריטי בארץ, ואף השיג מהם כמה הקלות קטנות. זאת היתה אכסקוטיבה ציונית בלי וייצמן בראשה, אך ארלוזורוב יצג בה את הקו הוייצמני של מתינות כלפי השלטון הבריטי, בנימוק שזוהי הדרך האפשרית היחידה. בגלל זה נערכו נגדו התקפות מילוליות מרות מצד הרביזיוניסטים, שדיברו בקול רם על הבגידה הבריטית ודרשו שההסתדרות הציונית תכוון את התקפתה הישירה על קו זה.
מתוך יומניו שנתפרסמו נתגלה, שהוא ראה בעינים פקוחות את המגמות הבוגדניות של השלטון הבריטי ואף השמיע לנציב העליון רמז גלוי למדי, שבהתנהגות זו עלול השלטון להפסיד במהרה את אמונם של העם היהודי והתנועה הציונית. דבריו שנאמרו תוך מגע תרבותי וידידותי היו למיצגי הפוליטיקה הבריטית האנטי-ציונית בלתי--נוחים בהרבה מאשר צעקותיהם הקולניות של המתנגדים הגלויים. כן הוא מדבר ביומנו על הסיכוי שיבוא יום והציונים יוכרחו להלחם בפועל במשטר הבריטי המכוון להקפיא ולדכא את המפעל היהודי. קרוב לודאי, שבתור אדם כנה וגלוי-לב לא הסתיר את דעתו זו ממנהלי הפוליטיקה הבריטית.
והנה קם שלטון היטלר בגרמניה, והמדינאי המוכשר הזה הגה רעיון "להפוך את יציאת מצרים לשיבת-ציון" ולהפנות מגרמניה לארצנו זרם כביר של כח-אדם פיסי ורוחני ושל הון ויזמה. ולא רק הוגה, אלא מזדרז לנסוע שמה לעורר ולארגן; ובשובו ארצה היתה דרכו הראשונה לביקור קצר במשרדו בירושלים ומשם לראיון אל הנציב העליון. ואם כי אין רשימות רשמיות על נושא שיחתם, מסתבר מאד שהדיבור היה בקשר לענין שלמענו נסע לגרמניה, להסרת המכשולים הרשמיים מעל דרך העליה היהודית הגדולה העומדת לבוא. ולמרבה הרוגז של שונאי המפעל הציוני אין למצוא פתחון-פה הוגן לנעילת שערים בפני נרדפים מטעמים גזעיים שגם אנגליה עצמה אינה נמנעת לקבלם.
בליל שבת, כ''ג סיון תרצ"ג (17.6.33), נרצח ארלוזורוב ביריות אקדח של אלמוני בטיילו עם אשתו על חוף הים בת''א, בקטע צפוני רחוק ממקום טיול ההמונים.
האבל הכבד היה משותף לכל הישוב, למצדדיו וליריביו הפוליטיים כאחד, ובהלויתו שנערכה לביתהעלמין הישן ביום כ"ד סיון השתתף כל העם בהמוניו.
יבולו הספרותי: הרבה מאמרים וכמה חוברות בעברית ובגרמנית, ספריו הנ"ל (הסוציאליזם העממי של היהודים, כספי ההתישבות של הסוכנות היהודית, זכרונות) כתביו המקובצים שיצאו בהוצאת "שטיבל " ב-7 כרכים (1934/35); וכן תרגם מאנגלית לעברית את הספר "האימפריה הבריטית" לפרופ' ב. ויליאמס (בהוצאת "חברה'').
על שמו נקראו רחובות בת"א, בחיפה ובירושלים, נקודות ישוב (קרית חיים בעמק זבולון, גבעת חיים, כפר חיים בעמק חפר, ''בית ארלוזורוב" בת"א ועוד. מוסדות שונים בארץ ובחו"ל). ליום השנה לנפלו הוציאה ספרית המרכז לנוער של ההסתדרות לזכרו את החוברת "חיים ארלוזורוב", המכילה קטעים נבחרים מהגליון המיוחד של "הפועל הצעיר" (מס' 34--35 מיום 23.6.33) שהוצא לזכרו.
זאב יקותיאל (ויליאם) רות
נולד בכ"ה אלול תרמ"ח (1,9.1888) בבוסק שבגליציה לאביו שלום שכנא (ראה עליו ערך מיוחד בכרך זה) ולאמו אסתר בת יוסף דאנציגר . למד בחדרים ובישיבות והגיע לידיעה רבה בספרות התלמודית ואח"כ למד בבי"ס למסחר בסאמבור.
בגיל צעיר החל לעסוק במסחר-עצים ובבנקאות והצליח בעסקיו ובגיל 17 יזם ויסד לשכת-מסחר בעיירתו. חיבב ספרים מנערותו יויסד את חברת ''תיקון ספרים" לכריכת הספרים הקרועים מרוב שימוש בבית-המדרש. אח''כ היה פעיל בעניני צבור בשטחים רבים וביחוד בתמיכה בלומדי תורה.
ב-1914 נשא לאשה את פרידה בת יצחק אוסטריונג מסאנוק. עבר לוינה ועסק בתעשיה כימית, ובשנות מלחמת העולם א' המשיך בשווייץ בעסקי בנקאות ותעשיה כימית ואחרי המלחמה חזר לוינה. אסף לו ספריה עברית של ספרים בעלי ערך מדעי ותורני, וביניהם ספרים עתיקים יקרי ערך, והרבה מלומדים היו בני ביתו כידידים אישיים