(ביניהם הרב ד"ר מרדכי אהרנפרייז ז"ל) וכמעיינים בספריו לשם איסוף חומר לעבודה מדעית.
ב-1939 הצליח לצאת מאוסטריה ולעבור לקנדה, ובפעולותיו משם עלה בידו למלט את רוב בני משפחתו מצפרני הנאצים בשטח הכיבוש בגליציה. את הוריו ואחד מאחיו העלה לארץ-ישראל והוא ואחותו ושנים מאחיו עברו בסוף 1940 לניו-יורק. שם הוא ממשיך בעסקי בנקאות ובפעילות צבורית באמונה, בהתרחקות מפרסומת ומהתבלטות בהופעות רשמיות וכדומה. ספריתו הגדולה שאין ערוך לה, נשארה בוינה בידי הנאצים, ובניו-יורק אסף לו ספריה חדשה ומובחרת, שגם זו, כקודמתה בוינה, מושכת חוקרים ומלומדים לביתו. כן נודע לשבח אוסף התמונות שלו, המכיל יצירות של ציירים נודעים מלפני מאות שנים. מקורב לפרופ' איינשטיין , לפרופ' אוטו לוי (בעל פרס נובל) ואחרים. היה מידידיו הקרובים ביותר של הפרופ' א. ש. יהודה ז"ל ונתמנה על-ידו לאפוטרופוס ראשי על עזבונו. ידיד לד"ר יעקב קלצקין , הרב דוד די סולה פול , הרב חיים הלר ועוד ועוזר להם בהבנת ספריהם ובהוצאתם. מושך בעט סופרים, עפי"ר בעילום-שם, כותב רשימות בקורת על ספרים בהלכה בירחון התלמודי "כרם" היוצא בניו-יורק בעריכת הרב חיים הלוי צימרמן. רכש קרקעות בישראל ותומך במגבלותיה ביד רחבה. מקורב לרבים מגדולי התורה והחכמה בישראל. בקיץ תשי"א ביקר בארץ לשם מחקר והכנות לעליה. נפגש עם ה"חזון איש" , פרופ' קלויזנר , פרופ' אסף ועוד, ושוחח והתוכח עמהם בעברית ובאידית כבן-בית במקצועות מחקריהם. בתו: מרים אשת יעקב יצחק פיקארד.
ד"ר משה בילינסון
נולד בופריקה (צפון רוסיה), י' בתשרי תרנ"א (9.1890'25), לאביו אהרן הכהן (רוקח) ולאמו בלה , בתו של הסופר והחכם ר' מרדכי פלונגיאן מוילנה (מחבר הספרים : "בן פורת", "אור בוקר", "כרם שלמה", ממוצא ר' מרדכי יפה בעל ה"לבושים").
לכפר נידח זה בצפון רוסיה, אשר לא היו בו יהודים אחרים נדד אביו בחיפוש אחר פרנסה. אמו, אמנם בת משכילים עבריים, ספגה אף היא מרוח האוניברסיטאות הרוסיות ולא חינכה את בנה (בן יחיד) לא ברוח המסורת ולא ברוח הלאומיות. בניתוק גמור כזה מכל שרשים עבריים חונך הנער בבית הספר, אח"כ בגימנסיה המחוזית ביארוסלאבל. אולי זכרון יהודי "יחידי" מילדותו היה מות אביו. לא היה בית קברות ליהודים באותו כפר ופריקה והמשפחה טלטלה בעגלה את הגופה ליארוסלבל.
כן מצא גם את דרכו הפוליטית הראשונית לא אל התנועות היהודיות-סוציאליסטיות, כי אם אל הרוסיות. חבר באגודה הבלתי חוקית "איסקרא".
שנה למד באוניברסיטה במוסקבה ויצא להמשיך בפריבורג ובבזל. למד רפואה וקיבל תואר ד''ר לרפואה ב-1913.
בפריבורג נפגש לראשונה עם אנשי התנועה הציונית. פגישתו עם זלמן רובשוב (שזר ) יש לה ערך מכריע לגורל חייו, אף כי עוד עבר זמן מה עד שנכנס לעבודה צבורית-ציונית ממש. כשלון מהפכת 1905 ומלחמת העולם שפרצה באישורם של מנהיגי הפועלים הבינלאומיים, עוררו ספקות אצלו ביחס לגאולת עולם קוסמופוליטית העומדת על הסף. ארגן ועד לסיוע סטודנטים מרוסיה הרוצים ללמוד בחוץ לארץ. זמן מה עסק ברפואה. במשך שנה היה רופא במוסד לחולי שחפת בארוזה. חלה בעצמו במחלה זו אלא שיצא בשלום ממנה. משך את לבו דוקא הטיפול במחלה סוציאלית זו כי בעומק נפשו היה איש סוציאלי שראה את נגעי החברה לא פחות מאת נגעי גופו של אדם. את פרנסתו מצא בימי לימודיו בתרגום ספרי רפואה מגרמנית לרוסית.
בקיץ 1917 נפגש באיטליה עם אלפונסו פצ'יפיצ'י , אשר הכניסו לעבודה ציונית. בראשית 1918 השתקע ברומא. בזה אחר זה נפגש עם אישים ציוניים דגולים כנחמן סירקין, אנצ'יו סיריני, ברל כצנלסון (בשעת שהותו ברומא) ואחרון אחרון פרופ' חיים ווייצמן . ראה את עצמו כגר צדק ונכנס לעבודה במסירות כגר צדק. ומכיון שבא מן העולם הרחב עשה גם עבודה שחרגה מגדר