מלחמת העולם הראשונה, היה נאלץ לנטוש את ביתו ועסקו ולצאת עם אשתו ושלשת בנותיו לגדודים. קודם עבר לפתח-תקוה הסמוכה, אחר כך לכפר-סבא וליבנאל שבגליל. מיבנאל היה הולך לא פעם ליפו ברגל ועל גבי עגלה בדרך לא דרך ובהתחבאו מפני עריקי הצבא הטורקי "פראר" אשר היו שודדים ורוצחים את עוברי אורח המזדמנים בדרכם. היה מביא אתו צרכי מזון, חפצי בית ודרישת שלום לכל הגולים מבתיהם ומרכושם שהשאירו מאחריהם. עם השתולל הקרבות בסביבת עזה הוגלה עם משפחתו לדמשק ותודות לכשרונותיו הפך תוך זמן קצר למתורגמן ולספק של הצבא האוסטרי בן ברית לצבא הטורקי שחנה בדמשק. משנכנסו האנגלים לארץ חזר בסוף שנת 1919 עם משפחתו ומיד החל לקומם את ביתו ועסקו העזובים.
במאורעות 1921 התנפל אספסוף ערבי שהובא באופן מיוחד מכפרי הסביבה על חנותו בשוק דירהללי ביפו ופצעהו בסכינים בראשו. הוא ניצל ע"י ידידיו הערבים ברגע האחרון והוברח לגבול תל-אביב. עם תום פעולות האיבה חזר לנהל את עסקו אשר ביפו, אך כשסערו הרוחות שוב הפעם העביר את עסקו לתל-אביב, וכאן החל מחדש כאחד מחלוצי המסחר בעיר העברית. לא עבר זמן רב ועם פרוץ מאורעות 1929 כשעברו סוחרים רבים מיפו תל-אביבה היה מיוזמי הקמת "הבית-הלבן" והיה ממיסדיו. בנין הפסג' המסחרי הגדול ביותר באותה התקופה על חנויותיו ומשרדיו הרבים נתן דחיפה עצומה לפתוח האזור כולו ושמש מרכז כלכלי לכל הארץ.
העסק הקטן שיסד ביפו הפך במרוצת השנים לחברה חשובה של יבואני ציוד לתעשיה וגלמים הידועה כחברת "צבי פרנק בע"מ".
היה מראשוני חברי לשכת המסחר תל-אביב, מארגן, מיסד ומקים ארגוני סוחרים רבים, כגון: "הצנור", "המפתח", ההתאגדות המאושרת לסוחרי חמרי בנין וסחורות מתכת, החברה ליבוא ויצוא וכו', וחבר פעיל בהם. חבר אגודת "המכבי" מיום הוסדה, חבר התאחדות בני הישוב, חבר ותיק ופעיל בלשכות הבונים החופשים ונמנה בין מיסדי לשכות חדשות.
בבקוריו הרבים בארצות תבל נפגש עם הקהלות היהודיות בכל הארצות והביא להם ד"ש חיה מאחיהם בארץ. הוא עוררם לעלות ולהשקיע את הונם בארץ ולהשתקע בה והצליח להעלות יהודים רבים ארצה. גאל אדמות רבות בארץ.
במאורעות 1936/1939 נפל חתנו ראובן צ'פ שנרצח ע"י פורעים בסביבת באר-טוביה ביצאו לתקן את קו החשמל שחובל.
נטל חלק פעיל בעניני ההגנה והיה בדרכיו אלה סמל לצאצאיו ממשיכי דרכו.
נפטר בתל-אביב ביום י' בשבט תש"י (28.1.50) צאצאיו: - בנותיו: חנה צ'פ (אשת ר. צ'פ הי"ד), דבורה אשת א. בירמן, מרים אשת ח. גלפר. בניו: אבשלום, בן-ציון (קצינים בצ.ה.ל. מותיקי ההגנה והפלמ"ח ומנהלי חברת צבי פרנק בע"מ, תל-אביב).
מרדכי יגאל (אליוביץ')
נולד בזכרון יעקב, כ"ח כסלו תרנ"א (1890) לאביו אליהו אליעזרי (אליוביץ') ("הסבא של כפר גלעדי", ראה כרך א', עמוד 204) ולאמו שרה לבית שרייבר . חי בשנותיו הראשונות בזכרון יעקב, שם היה אביו מטובי האכרים, מהחלוצים הראשונים של המושבה. אח"כ נדד עם הוריו והמשפחה למקומות עבודתו של אביו, מקודם כאחראי לעבודות הנטיעה בעין זיתים מטעם "אגודת האלף" (משם היה הולך מרדכי ללמודבצפת ב"חדר" ואח"כ בבית ספר של אליאנס); ואח"כ, כשאביו ניהל מטעם פקידות הבארון את העבודה בתחנת נסיונות ליד ראש פנה, למד מרדכי בביה"ס במושבה זו; ובסוף, כשאביו קיבל, בעת פיטורי עובדים כללי מטעם הפקידות, בתור פיצוי נחלה במטולה, המשיך וגמר מרדכי את לימודיו בביה"ס שם, והמורים שמחהוילקומיץ ויצחק אפשטיין חינכו אותו ואת חבריו לשרת את תחית העם בעבודת האדמה.
התחיל לעבוד במשק הוריו וניסה להנהיג שיטות עיבוד חדישות, אך בגלל תקלות טבע לא ראה ברכה בעמלו. אחרי שנתים עשה שותפות עם חמשה חברים, החליפו קרקעות מפוצלות לחלקה גדולה וישרה אחת, ברוכה במים, במקום שנודע לאחר זמן בשם תל חי. הפקידות של חברת יק"א, בעלת הקרקע, הסכימה לחילופים, אבל סירבה להקים להם בנין-משק במקום המרוחק מהמושבה, ולכן חפרו להם שתי מערות, לבהמות וממגורה. לתבואות שתגדלנה, והתמסרו לעבודה. משתפסו הדרוזים את בהמותיהם (על חשבון חלק מהפיצויים שהמושבה היתה חייבת להם בעד החזקה על הקרקע, בהתאם להסכם-השלום הנודע בתולדות המושבה), ואח"כ היו להם הפרעות בשימוש במי המעין להשקאה מצד כפר ערבי שכן, נכשל נסיונם המשקי הקואופרטיבי והבחורים חזרו איש למשק הוריו ולעבודה בשיטה הישנה, בעזרת "חרתים" ערבים.
באותו זמן הגיעו למושבה בחורים מבני העליה. השניה ויגאל הצטרף אליהם ויחד קיבלו לידיהם את.