ואח"כ בורשה (ביחד עם הד"ר ג. לוין). כתבה רשימות בעברית ואידיש חדורות רגש דתי ונגודים, סוציאליים, מלחמת עשירים ועניים - והרימה; על נס את התנדבות,-. של היהודי העממי כלפי קהק"ל, כלפי עזרת אחים וכו'. כתבה ופרסמה ליברטו "ציון", וח. נ. ביאליק כתב מבוא לנסיונה זה לרכז ממיטב שירת ציון וגוליה בשביל אופירה עברית-יהודית. הלל צייטלין וי. גרינבוים הוציאו לאחר מותה (1930) שורה של ספוריה בקונטרס מיוחד (ורשה). היתה נאמנה להרצל ושנים נשאה בלבה כאב ומרירות נגד "הציונים אשר קצרו את ימיו"... העריכה מאד את מלחמתו של בנה ישראל בעד העליה לארץ ישראל בכל התנאים ולפני עלית ההון ובניגוד לעצות מנהיגים בציונות, אולם תבעה ממננ "רחמים" בכתבו נגד אישים בציונות אשר נתנו את שכמם לעצור ולעכב העליה עד אשר "ההון יתרכז בארץ ישראל"... אביה - הסבא השני של ישראל מ. היה ר' ישראל זעלווער (קפלן) מאנשי סודו של ר' אייזעלע חריף-אדוק, קיצוני, קנאי בקיום מצוות, ישיר וישר ללא פשרה. הבנים למדו תלמוד והבנות - תנך (בת אחת, אחותה של רחל קפלן - חנה היתה נשואה לר' יצחק ניסנבוים ז"ל ממיסדי "המזרחי" אשר בביתו עשה ישראל מרמינסקי מספר שנים ודבק בו, ועזה היתה חבתם ההדדית למרות השקפותיהם השונות בציונות). החנוך שקבל ישראל היה רגיל -חדר'ים, ישיבה, תלמיד לראש ישיבה-ואח"כ בי"ס עממי יהודי ממלכתי בסלונים, בית-ספר ריאלי בורשה, פוליטכניקום (ריגאי במוסקבה). היה מקורב לביתו של הרב בעיר "האשמינער" ומתגנב לבית הסלאנימער רבי. רוב זמנו בין המתנגדים, אולם לא יזניח את שולחן החסידים בימי פגרא. בשנת 1929 נשא לאשה את ד"ר מיי בת סיני בער (פסיכולוג, שגמרה את חוק לימודיה באוניברסיטה קולומביה ניו יו. ילידת וויניפגג אשר בקנדה המערבית). בימי מחאת הישוב נגד גזירות פספילד, בשלשת ימי הקבלה נולדו להם תאומות וקראו את שמותיהן סיניה (מסיני) ועליה (הבת הראשונה בארץ בשם זה). ב"מזל טוב" של ח. נ. ביאליק לי. מ. נאמר: "הכל אצלך 200 אחוז - גולה וארץ ישראל, ציונות וסוציאליזם וגם בנות - תאומות"... התחיל את חייו הצבוריים בעודו נער. ביום המחאה ההמונית נגד הפוגרום בקישיניב אירגן ביחד עם חברים קשישים ממנו שביתה לתהלוכה של כל בתי"הס בסלונים, לא נרגע עד אשר השבית גם את ה"פריכודסקויה אוצשילישצע" של הנוצרים, וכנס את כל התלמידים (מאות) ל"בית המשתה" הצבורי בעיר. חברו הקשיש ד"ר יעקב קרופעניע (מת בלונדון בימי מלחמת העולם), נאם באולם הגדול וי. מ. עצר את השוטרים בכניסה בנאומו אליהם (נאום ראשון בחייו). מעשה ציוני רב הוקם ביזמתו בסלונים - נשפי ובקרי ילדים המוניים. באולמים של בתי חרושת, אשר סיומיהם החגיגיים שמשו מסוה וכסוי לאספות בלתי ליגליות - ולפעולות ציוניות בעיר-(בהן הופיעו ראשוני ציון בעיר ר' מרדכי קפלן (מורה סופר ומשורר), וולאדימיר יעקובסון (ציר הדומה הראשונה ברוסיה), ר' יוסף גולדברג , והסופר משה יצחק וואלאך. עם עברו לורשה (1916) לאחר התיאשות במפלגת ס. ס . (ציונות טריטוריאליסטית) התמסר לפעולה ציונית בחוג "קדימה" (עם ד"ר אולשוונגר, ד"ר פקר, רחל קפלן (אמו), תנחום ברמן, חודודוב, י. רוזנשטיין ואחרים) והופיע כתעמלן ציוני צעיר מהמחתרת ב"תערוכות בצלאל" בורשה, אשר הוותה ב-1910. גורם ציוני מחנך ממדרגה ראשונה.
ומאז, מבלי להצטרף ל"צעירי ציון" ("כי לא היתה להט פרוגרמה") פעל בנוער, בין הסטודנטים, בין הפועלים והפועלות - בקבוצות לספרות וב"אגודות אטנוגרפיות" בסלונים ובערים הסמוכות,-הופיע בוכוחים בין-מפלגתיים עם הבונד, ס. ס. פועלי ציון, אשר סרבו לפעול למען קק''ל, וכבר אז התמסר לעדוד הנוער לעליה לארץ ישראל. בשטח זה פעלי מתוך קשרי אמיץ עם חברו בכיתה (תלמידו ברוסית) ואח"כ בוגר גמנסיה "הרצליה" אליהו גולומב (מוולקוביסק), שאב עידוד מגליונות "הפועל הצעיר" מאז, שהפיצם ברבים" ונתמך על קשריו האישיים עם אליהו מונציק-מרגלית. מתל-אביב, נושא דבר החלוץ בפולין ורוסיה בשנים 1910/1914. ב-1911 נפגש עם ד"ר ארטור רופין שעשה יומים בורשה לפני עליתו הוא לא"י, ושאל אותו "איך להכשיר את עצמו לקראת חיים בארץ ישראל ?" וד"ר רופין הסביר לו; "דוקטורים לא יחסרו לנו, מהנדסים טרם הגיע זמנם-ואם כח לך לעבוד ורצון לבנותאל תתמהמה וקח את חבריך"...
ב-1911 הופיע בפעם הראשונה בועידה ציונית, ועידת דרוסקעניק -(לחבל גרודנה-מינסק-בריסק). הוא כבש את שמואל זשוכוביצקי-זקיף לפעילות ציונית בסלונים ושניהם ייצגו בדרוסקעניק את ציוני העיר. בפעם הראשונה למסר אז סקירה מפעולתו הענפה במחתרת בחבל סלונים-ברנוביץ-וואלקוביסק, שעשה אותה על אחריותו והוא מתוך קשר מתמיד ללא כל תואר