שימש ברבנות בסטפאניץ, במאקארוב (תר"ע-תר"פ) ואח"כ בקיוב. היה פעיל בעניני צבור וסעד וחינוך תורני ולמען מוסדות הישוב הישן והחדש בארץ-ישראל. בתקופת החרות הזמנית ליהודים ברוסיה, בין מהפכותפברואר ואוקטובר 1917, היה מזכיר "אחדות ישראל" וחבר הזמסטבו במחוז קיוב. אח"כ היה פעיל בעזרה לנפגעי הפרעות באוקראינה ובהחזקת קיום היהדות תוך נחשול ההתפרקות מאונס וברצון במשטר ששרר אז.
עלה ארצה והגיע בי"ד חשון תרצ"ז, וכאן נתמנה לרב באזור הצפון התיכון של תל-אביב לבתי-הכנסיות "בית-אל" ו"תפארת צבי" וסביבותיהם. פעיל למען הקרנות, החינוך התורני, שיעורי תורה לנוער, וביחוד למען יסודו, ניהולו והחזקתו ובנינו של ביה''ס "סיני" בת''א. בהתאחדות עולי רוסיה, נואם ודורש ומרצה בבתיכנסיות, באספות ובמסיבות, עוסק בפעולות עזרה בחומר וברוח לנצרכים ובכל המעשים הטובים שיהודי שוקד לעשותם בעבודת הבורא ולטובת הבריות.
מפרסם לפעמים מאמרים בעניני תורה וצבור, ב"הצופה", "היסוד", "הארץ", "הפוסק" וכו'. כתב ספרים ומאמרים במקצועות שונים בתורה, בהלכה ובמדע, אך רובם אבדו ברוסיה, והוא מכין לדפוס את כתביו שנשארו. בתש"ג הוציא את החוברת "שם ושארית" (רשימה מפורטת של אישי החסידות לדורותיהם ולמקומותיהם, המשמשת ספר עזר לעוסקים בתולדות החסידות). הספר אזל מן השוק, ויופיע במהדורה חדשה מורחבת ומוגדלת.
צאצאיו: אסתר (מהפעילות בקיבוץ אפיקים ובמשק הפועלות) אשת ברוך גלעדי, חיה (מהנדס) אשת המהנדס אלכסנדר רקיטא (עוסקים במקצועם ברוסיה). ד"ר שלום (רופא ומהנדס ברוסיה).
שלום שכנא ילין
נולד בירושלים, ד' חשון תרל"ח (1877), לאביו הרב צבי הירש בן הרב שלום שכנא שעלו מסקידל שבמחוז גרודנה (ראה עליהם ערכים מיוחדים בכרך זה) ולאמו מיכלה בת הרב ר' יצחק. למד בת"ת ובישיבת "עץ חיים" ונשא לאשה את מרים בת ר' יוסף ונחה טרכטנברג (דור רביעי לר' שלמה זלמן צורף , מבוני הישוב האשכנזי בירושלים).
מילדותו נתגלו בו כשרונות שונים, וביחוד כשרון לציור, שנתגלה ביצירות נעוריו לצרכי שימוש דתי, כגון לוחות "מזרח", "שויתי", "נוי סוכה" וכדומה, שהפליאו את רואיהם. אך לא היה מי שיוציאו למרחב ויעזור לו לפתח את כשרונו, כי בתנאי החיים בישוב הישן בירושלים בימים ההם לא היתה הבנה לערך האמנות ואף לא היה מרחב להתפתחות ולהתגלות. לא נשאר לו איפוא אלא לאחוז באומנות אבותיו, סופר סת"ם. ואכן במקצוע הזה היה מצוין ומהולל, יחיד בין חבריו. אבל כשרונו הועידו להרבה-הרבה יותר מזה.
נפטר בדמי ימיו בירושלים, ג' שבט תרס''ה.
בניו: נפתלי יצחק ז"ל (רוקח, ראה עליו בכרך ד', עמוד 1967), טוביה ז"ל (רופא).
שמואל מלניק
נולד בורשה, י"ד אייר תרמ"ה (1885) לאביו צבי יצחק (אמיד, עסק בחרושת ברזל) ולאמו אסתר לאה בת יעקב טכורש'. בבית-מלאכה של אביו עבדו פועלים-אמנים. מהם ראה ולמד את ראשית מלאכת הציור. התחיל ללמוד באקדמיה. לציור בורשה. יצא לוינה (אוסטריה). שם למד את מלאכת הצביעה ועבד בה. אך לבו הציוני דוחפו לארץ ישראל. עוד בורשה הוא חבר באגודה ציונית אחת עם יוסף שפרינצק. עלה בשנת תרס"ח ובא ירושלימה, בה נשאר עד יומו האחרון. הוא מצא לפניו ישוב ישן אשר לא נזקק למלאכת מחשבת במיוחד. על כן הוא מתחיל בציור שלטים והוא ראשון במלאכה זו בירושלים. עם יסוד "בצלאל" הוא מתלמידיו הנאמנים. אין הוא יכול לראות את הנוער הירושלמי העזוב המשוטט ברחובות. הוא אוסף אותו ומארגן קבוצות ללימוד מלאכה.
בשנת תרס"ט נשא לאשה את שרה בת שלמה זלצברג. בינתיים יוצאים מוניטין למלאכת הצביעה שלו, והוא מוזמן לעבודות חשובות. בין היתר הוא עובד בארמון