ספורי חג לילדים, ציורים נחום גוטמן, הוצ' נ. טברסקי - ת"א, תש"ט.
ערך: ספריה לילדים בהוצאת "שטיבל" - ת''א; "גליונות לגננות" עשרה ספרים, הוצ' מרכז הגננות; "הד-הגן", עתון מרכז הגננות ; "מקראות" - חריסטומתיה ל-8 מחלקות ביה"ס העממי (עם ז. אריאל); "גן-גני" (עם ימימה טשרנוביץ) שלושה ספרים לאם ולילד.
הצגותיו בתיאטרון לילדים : הדחליל, תעלולי עזה, הגזר, לביבות חנוכה, משחק פורים, הקיפודים והארנב, מעשה ברם, שלושת הדובים, חד-גדיא, מעשה הנמל.
צבי (גרישה) לוטקר
נולד בקיוב (רוסיה) ב-תרס"א (17.7.1901), לאביו יעקב (נכדו של הרב הרש בר לוטקר מה-מל (רוסיה הלבנה), ולאמו חנה בת פסח מרינציק. קבל חנוך חילוני. גמר גימנסיה רוסית ע"ש נסיך בנברודקו בעיר ניזשין. המשיך ללמוד בפוליטכניון בקיוב ולנינגרד, אולם לא הספיק לסיים את לימודיו, כי דוקא בימי בחינות הגמר נאסר וגורש מרוסיה על פעילות ציונית. היה פעיל ב"החלוץ" וב"תרבות".
בית הוריו היה בית מתבוללים. הוא התקומם נגד הרוח הזו, הצטרף למפלגת צעירי ציון העמלנים. היה ציר מטעם ניזשין בועידת המפלגה ב-1922 בקיוב. נאסר בשעת הועידה, אך המשיך אחרי צאתו בפעולה. נאסר שלש פעמים ולבסוף גורש.
עלה ארצה בשנת 1925.
הצטרף לחבורת הפועלים בדרום. עבד בנס-ציונה, רחובות וגדרה.
ב-1932 נשא לאשה את רעיה בת משה קפלנסקי. נכנס לעבוד בעירית תל-אביב וגלה פעילות רבה באירגון פקידי העיריה. לראשונה נבחר למועצת הפקידים של העיריה בשנת 1944 ונשא בעול הימים הקשים של שביתת עובדי העיריה בפברואר 1946. נבחר לועד הפקידים. גם לאחר שבקש לשחררו מחברות במועצה היה משתתף בישיבותיה ונותן יד לעזור.
היה חבר ההנהלה של קופת התגמולין. באחרונה היה מזכיר בית הבריאות שטראוס. חבר מסור ב"הפועל הצעיר", אח"כ במפא"י. כל השנים בהגנה. מדריך בקורסים להתגוננות נגד גאזים. חדש מלים רבות בעברית בשטח ההדרכה. מסייר לעתים קרובות בקיבוצים ומסייע בהקמת נקודות חדשות.
באחרונה שרת בחי"ם.
נהרג בשעת מלוי תפקידו ב-21.3.1949 צאצאיו: עודד, נטע .
מאיר גורודיסקי
נולד במיר, פלך מינסק, רוסיה הלבנה, בשנת תרמ"ג (1883), לאביו שמואל (ראה עליו ערך מיוחד בכרך זה) ולאמו חוה רישה. בשנת תרמ"ט עלה ארצה עם אביו והתחיל ללמוד בנוה צדק שביפו. האב רכש נחלה ברחובות ובנה את ביתו בין הראשונים והביא את משפחתו ממיר ואז יצא גם מאיר אל המושבה. למד בביה"ס העממי ברחובות ושיעורים נוספים בתלמוד וביהדות מפי מלמד מיוחד שהביא אביו בשבילו ובשביל עוד שלשה מחבריו. שקר על יסוד הספריה של בית-הספר ובספרים שאסף מביתו ומאחרים הונח יסודה. כן למד את מלאכת התספורת (בצורה פשוטה, כמובן), ושכר עבודתו, בישליק לגלגולת, תרם לסגריה.
מגיל 14 החל לעבוד בנטיעות. עבד כפועל שכיר אצל חברת "מנוחה ונחלה" ו"אגודת נטעים" והיה הטוב שבפועלים ושכרו גדל, לפי התפוקה, מ-9 גרשים עד ל-3 פרנקים, ובכל יום היה משכים ומעריב ועובד במשק הוריו כמה שעות לפני צאתו לעבודה השכירה ואחרי שובו ממנה.
כשבא המשבר הגדול על משק הנטיעות והגפנים, והפקידות נתנה סיוע למשפחות להגר מהארץ, נסע הוא על חשבון עצמו לדרום-אפריקה, בגיל 17, עם מר יפה, תושב דרום-אפריקה ובעל רכוש ברחובות. שם עבד כמנהל משק אצל אנגלי עשיר ונתחבב עליו עד כדי כך, שבהמלצתו של זה נתקבל כאח ללשכת הבנאים החפשים למרות גילו הצעיר. שם עזר מחסכונותיו בהלואות גמ"ח למהגרים ארצישראליים לביסוס עסקיהם, וחלק מההלואות הוחזר לו רק לאחר כמה שנים כשחזרו ארצה. פעל למען הציונות ושיווק בלי רווחים לעצמו תפוחי-זהב מארצנו בדרום-אפריקה (לפני היות מטעי הדר גם שם). ארגן שם את הפקידים היהודים בעסקים פרטיים וצבוריים להשגת חופש בחגי ישראל.
אחרי שהותו שם כעשר שנים חזר ארצה, אף כי ידידיו האנגלים הפצירו בו להשאר והבטיחו לו אפשרויות גדולות להתעשר.
בשנת תרע''א נשא לאשה את רוחמה בת נחום הורביץ .
משחזר לרחובות התמסר לנטיעת גפנים ושקדים והדרים והצליח בכל הענפים להעלות רמת התנובה בבמות ובאיכות. כן הקדיש מזמנו לשרות הצבור ולהשתדלויות אצל פקידי השלטון הטורקי ואח"כ האנגלי לטובת המושבה, והיה במשך שנים רבות חבר הועד