ופעיל בכל המוסדות הצבוריים והמשקיים (ביסוד חברות מקומיות "השקד" ולאחריות המקנה, כדי לשחרר את התושבים מהתלות במוסדות אלה שבראשון לציון). בעת הגירוש הכללי במלחמת העולם א', כשהצו הרשה לבעלי אדמה זרועה בשטח 20 דונם לפחות להשאר במקום, הצליח ביחד עם עסקנים אחרים לסדר לכל יהודי 20 דונם על שמו, וכשנשארו 20 פועלים או פליטים "מחוסרי קרקע", הצליח להשפיע על ראשי הכפר הערבי זרנוגה (זמן מועט אחרי סכסוך הדמים והמשפטים שהיו בין הכפר ובין רחובות), שיתנו תעודות-בעלות על חלקות מאדמתם ליהודים שהוא הציע להם, וכך ניצלו מהגירוש.
בהשתדלותו אצל השלטונות האנגלים אחרי מלחמתהעולם א' נקבעה תחנת רכבת ברחובות ושמה נקרא רחובות , ולא כמו שהשלטון הצבאי קרא לה בתחילה "דוראן", על שם הכפר הערבי שחורבותיו התנוססו לפנים על אדמת רחובות. כן פעל למען פתיחת משרד דואר במושבה, ולשם כך התחייב על מחזור הכנסה ממכירת בולים בסכום שהיה אז למעלה מצרכי המושבה, ואח"כ היה קונה בולים ומובילם למכירה במשרדים בתל-אביב וביפו, לבל יחסר המחזור הכספי של הדואר המקומי. שקד גם על סידור הקרקעות והצליח בכך אצל השלטונות.
בתקופת השלטון הצבאי הבריטי אחרי המלחמה ההיא שימש מקשר בין המושבה ובין השלטונות, ולא פעם עלה בידו לחלץ נאסרים בשל עבירות על התקנות ולהצילם ממשפטים חמורים, ובינתים הכין בביתו מקוםהסתרה מוצלח לנשק ההגנה.
נדב מאדמתו הפרטית והשפיע על אחרים שיעשו כמוהו, וכך זכתה המושבה בשטת גדול של אדמה צבורית במרכזה, שעליה הוקמו במשך הזמן בנינים למוסדות הצבור.
במשך שנים רבות היה חבר פעיל בועד החקלאי ובורר בסכסוכי שכר עבודה עם נציגי ההסתדרות, שופט במשפט השלום העברי המקומי, בורר יחיד לרצון כל הצדדים בסכסוכי כספים וירושות ולבקשת ערבים אף בורר בסכסוכים שביניהם ובין יהודים מהמקום, ומהסביבה. כחבר הנהלת קופת מלוה חקלאית במשך שנים רבות שקד על גידולה וחיזוקה, ולחייבים מפגרים בתש לומים היה עוזר בהלואות פרטיות כדי שיוכלו לשלם בלי פיגורים ולקבל הלואה מחדש. נתן ערבויות בסכומים שהגיעו לאלפי לירות, הן למוסדות צבוריים מקומיים והן למעוטי-יכולת פרטיים לצרכים קונסטרוקטיביים (שיכון, משק עזר, רכישת פרה, עופות, וכדומה). בערבויות אלה גם הפסיד לפעמים, אך הוא חילק בחשבונו את ההפסדים להוצאה קבועה בסך כמה לירות לחודש ותמורתה ראה יהודים מסתדרים ומשתרשים ומתבססים במולדת - ובשכרו זה מצא את סיפוקו. חוץ מזה מסר לרשות הקופה 700 לירות למטרת גמ''ח בלי רבית, קרן להלואות לשוטרי המושבה יהודים וערבים כאחד, ויזם קרן תמיכה למשפחות שוטרים יהודים ואנגלים שנרצחו במהומות תרצ"ו.
פעל רבות לעזרת יהודים שרצו לעלות או להעלות בני משפחה. נתן תעודות התחייבות על העסקת המבקשים בשכר מסוים כדרוש לפי חוקי העליה, וכל החשבונות לתשלומי הפועלים הללו "שעבדו אצלו" היה בפנקסיו בסדר. השליש אלפי לירות בבנק להעלאת "בעלי הון", וכשהוחמרו הגזירות והיה צורך להעביר את הכסף מבנק חו''ל לכאן היה מעביר את הכסף לחו"ל ומשם הועבר חזרה על שם בעל-ההון העולה (בפעם האחרונה חזר כספו בדרך זו ימים מעטים לפני איסור הוצאת כספים מפולין, ואילו נתאחר קצת, היה מפסיד 1012 לירות).
את כל השרותים הללו לצבור וליחידים רבים היה עושה בלי בקשת כל טובת הנאה לעצמו, ואת ההוצאות היה משלם על פי רוב מכיסו הפרטי.
בקשרי הידידות עם הערבים עזר בגאולת הרבה קרקעות להרחבת המושבה ולהקמת ישובים חדשים בדרום ובנגב, ולא פעם הסתבך במצבים קשים כשהתקשר על קרקע ונתן דמי קדימה מכספו ואף התחייב על פיצויים למקרה של ביטול הקניה, ובסוף היו המוסדות או היחידים שביקשו את עזרתו מפגרים בגמירת הקניות. ולא תמיד המתין עד שביקשו ממנו לקנות. כשראה הזדמנות לרכישה טובה לעם ישראל, היה קופץ קפיצת נחשון ומתקשר ואח"כ היה מציע את הקרקע לקה''ק או למוסד אחר. בפעם האחרונה התקשר על עשרות אלפי דונמים בנגב, ועד שהמוסדות האריכו בסחיבת הענין נאסרה העברת הקרקע ליהודים ("אזור א'", לפי גזירת "הספר הלבן"), ואז הפסיד את רוב רכושו במכירה פומבית כי ההתחייבות נשארה רובצת עליו. ורק הודות לגבורת בנינו במלחמה זכה לראות את הקרקע ברשות ישראל.
צאצאיו: יצחק ז"ל, רעיה אשת ישעיהו רוזנסקי, שמואל, נחום.
ד"ר דב יוסף (ברנרד ג'וזף)
נולד בי"א אייר תרנ"ט (27.4.1899) במונטריאל שבקנדה להורים יוצאי ליטא : ירחמיאל בן צבי יוסף ושרה (אגוסטה ) בת הסופר העברי משה פיינברג (נפטרה בירושלים, ח' אייר תש"י).