משה קלימנטובסקי
נולד בזכרון יעקב, בשנת תר"ס (1900), לאביו ישראל ולאמו תהלה בת אריה בלומנפלד (מעולי רומניה וממתנחלי זכרון יעקב). בשנותיו הראשונות היה עם הוריו במאיר שפיה ואח"כ עבר עמהם לכפר תבור (מסחה) כשהתנחלו שם בין הראשונים. גמר את ביה"ס העממי בכפר תבור ואת ביה"ס החקלאי במקוה ישראל ואח"כ עבד במשק המשפחה.
היה הרוח החיה בין הנוער המקומי. ממיסדי "המכבי" ו"האכר הצעיר" בכפר, מארגן הנשפים והחגיגות של הנוער, מיטיב נגן בכנור ובמנדולינה ומנעים שיר בקולו, פעיל בכל ענין צבורי ולאומי (לטובת "קרן הגאולה" ועוד), ובתור חבר השמירה המקומית הצטיין בגבורה ובאומץ נגד השכנים הרעים המוגרבים וערב-א-זבח, כשהיו תוקפים את המושבה ושוסים ומשחיתים בשדות.
בימי התסיסה והמהומות הערביות הראשונות בתקופת המנדט בתרע"ט, באו ערבים מעבר הירדן ושדדו את עדר המושבה. משה יצא עם צעירים רוכבים, מבני המושבה וכן באו לעזרתם כמה שוטרים יהודים וערבים, ביניהם השומר הידוע צבי ניסנוב (ששימשו בתפקידי שוטרים מיוחדים) לרדוף אחרי השודדים ולהחזיר את העדר. בקרב שהתפתח היטיב לקלוע אל האויב ולהרבות את חלליו ולמען טיב הקליעה לא הסתתר במחסה. קליעותיו המדויקות משכו אליו את זעמו ותשומת לבו של האויב ומבחר צלפיו כוונו את קליעותיהם אליו. יריה פגעה בפיו וכך נשאר במקומו מבלי להשמיע הגה, ורק כשבני המושבה הניסו את האויב והתפקדו לחזור נפקד מקומו ואז מצאוהו בלי רוח חיים ורובהו לחוץ בידיו. וכך נפל בגבורה ביום י"ב סיון תרפ"א, הקרבן הראשון של לוחמינו כתוצאה ממשטר המנדט.
באותו קרב נפצעו קשה צבי אלון ונחמן קרניאל , מבני המושבה כפר תבור.
בני המושבה רשמו אותו בספר הזהב של הקה"ק, נטעו חורשה לזכרו בכפר תבור וקראו לה על שמו חורשת משה .
פרטים על משפחתו ראה בערך מיוחד על שם אמו בכרך זה.
משה יוסף לוינסון
נולד בצפת כ"ג אלול תר"מ (1880), לאביו נחום (ראה הערך שלו בכרך זה) ולאמו בבה בת צבי בנדרסקי. חינוך מסורתי קבל בחדר, בגיל 12 יצא לעבוד כפועל חקלאי בעין-זיתים שליד צפת. הכפר נוסד ע"י "אגודת האלף" (ראה הערך שליפיאן, כרך א', עמ' 321).
למד שחיטה אצל הרידב"ז (ראה כרך ג', עמוד 1466). בשנת תרנ"ט נשא לאשה את שרה בת מאיר קלירס מצפת.
בשנת תרס"ט החליטה חברת יק"א לנטוש את עיןזיתים. הוא יחד עם יעקב רוזנבלום נשארו לשמור על הכפר. בינתיים עלו ארצה חברים נוספים של "אגודת האלף", שהחליטו להתישב בכפר זה. הערבים החלו להציק למתישבים מכיון שלוינסון היה נתין בריטי ונתון לפיקוח הקונסול הבריטי, החליטו לנקוט בדרך חמורה של עלילת דם. בשנת תר"ע הרגו ערבי, הניחו את גופתו בכרמו של לוינסון, והעלילו עליו שהוא רצח את הערבי. כל מתישביו היהודים של הכפר ברחו בבהלה. אך הוא נשאר. בעזרת מספר ידידים מבין הערבים הצליח לגלות את האמת שברצח ובעזרת הקונסול הבריטי הוסרה מעליו האשמה.
בשנת תרע"ב ניסו הערבים לגרשו בדרך אחרת. עלו על האדמה והחלו לחרוש בה. יחד עם שומר אחד גרש אותם. ושוב תפשו הערבים בנשק העלילה. הוציאו מבית החולים גופת ערבי שמת שם, הניחוה בשדהו ליד גופת פרה, והעלילו עליו שהוא רצח את הרועה והשומר את הפרה. אבל גם הפעם נתגלתה העלילה. רופא בית החולים של המיסיון בצפת, האנגלי הנדרסון, העיד שערבי זה מת בבית החולים. הערבים הוזהרו אזהרה חמורה.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נאלץ כאזרח בריטי לעזוב את הארץ. יצא לאנגליה. כעבור תשעה חדשים יצא משם ליוהניסבורג (דרום אפריקה) ושמש כשוחט.
בשנת 1920 חזר ארצה ושוב עלה על אדמתו בעיןזיתים. רק בימי פרעות תרפ"ט (1929) נאלץ לעזוב את כפרו ולצאת לצפת. כל המשק נהרס בידי הפורעים. אולם עקשן הוא יהודי זה ואהב את כפרו אהבת נפש,