ב-1921, כשבאו שוסים מעבר הירדן ושדדו מהשדה את העדר של הכפר יצא עם אביו ועם כמה בחורים לרדוף אחדי השודדים. הסתער עליהם ובקרב נפצע קשה בצלעותיו, התגבר על שוטר ערבי שבא לעזרתם כביכול, הוריד אותו מעל סוסו ועלה עליו לרכב אל הכפר לקבל עזרה ראשונה. לבל יגרום צער ובהלה לאמו במראהו כשהוא שותת דם, עבר ליד הבית והמשיך את דהירתו עד בית המרקחת. ואחרי שקיבל עזרה ראשונה שכב כמה חדשים עד שהבריא. (באותו קרב נהרג קרובו משה קלימנטובסקי - ראה עליו בכרך זה - ונפצע קשה נחמן קרניאל ). המשיך להשתתף בשורות ה"הגנה" ובחיים הצבוריים המקומיים כחבר בהסתדרות "בני בנימין" וחבר ועד הסניף המקומי.
ב-1931 נשא לאשה את לאה בת שלמה גולדמן (מראשוני כפר תבור. טבעה בימה של נתניה) ובזיווג שני נשא לאשה את חנה בת זונדל חנוך וייסמארק. התישב בנתניה בין ראשוני מיסדיה ועסק בחקלאות. במשך כמה שנים היה חבר הועד, המועצה המקומית ואח"כ העירונית של נתניה ומוכתר המקום עד היום. וכיום הנו מנהל מחלקות הנטיעות והגנים בעירית נתניה. היה יו"ר הסתדרות החקלאים בנתניה, ממיסדי סניף "פרדס", חבר ועד הסניף וחבר המועצה המרכזית של "פרדס", חבר הנהלת החברה המקומית "פרי שרון", ממיסדי בנק הלואה וחסכון המקומי וחבר הנהלתו, חבר מועצת התאחדות האכרים, חבר חברת "בוני נתניה" ו"החקלאי הצעיר" להספקת מים.
בנו: שלמה (הצטיין באליפות נוער מקומית באתלטיקה קלה וכסמל-מדריך בגדנ"ע קיבל כמה פרסי הצטיינות בספורט).
ישראל וינוגרד
נולד ברוסיה בי"ח שבט תרמ"ז (1887) לאביו הרב פנחס מרדכי (בעל הספר "תולדות אהרון") ולאמו בת-שבע , בת ר' דוד דליצקי. בהיותו בן שלוש עלתה משפחת אביו ארצה והתישבה בירושלים, שם למד ב"חדר" ואח"כ בישיבת "תורת חיים" אצל הרב יצחק וינוגרד. בן כ"א נשא לאשה את חנה בת ר' ישעיהו יהודה גליק. בשנת 1907 החל בקרירה המסחרית שלו. אותה שנה פתח חנות "כל בו" במחנה-יהודה וחנות למצרכי מזון ברחוב היהודים שבעיר העתיקה בירושלים. אחרי כמה שנים יסד יחד עם הסוחר קלמן ורשבסקי והסוחר הערבי העשיר חג' יוסף וואפא בימ"ס סיטוני למכלת.
ב-1912. עבר עם משפחתו ליפו ונהל את סניף העסק בשוק-אל-דיר שביפו. עם התרחבות העסק פתח חנות נוספת, עם בנו של וואפא הנ"ל והיה מגדולי היבואנים בסחר הסוכר, האורז, הקמח, הקפה ועוד.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נאלץ לסגר את החנות ולעבור לירושלים. אולם לא חלף זמן רב והוא חזר ליפו וארגן משלוח סחורות לירושלים ולישובים היהודים האחרים, שסבלו ממחסור במזון. לאחר גירוש יהודי יפו התישב בפתח-תקוה, לא ידע מנוחה והיה נוסע לשכם ולמקומות אחרים והשיג צרכי מזון לבני פתחתקוה שהיו נתונים במצוקת רעב. אחרי הכבוש וגמר מלחמת העולם הראשונה חזר ליפו לנהול עסקו הקודם. ההצלחה האירה והסתירה לו פנים חליפות. במאורעות הדמים תרפ"א, בהיותו בחנותו שבשוק-אל-דיר, הותקף ע"י פורעים ערביים ונפצע באופן אנוש. הצליח להתגבר על מחלתו והחלים מפצעיו. עם פרוץ מאורעות תרפ"ט הועברה החנות לתל-אביב, מקום בו נהל אותה עד יום מותו.
בתל-אביב היה מגדולי הסוחרים והיבואנים למצרכי מזון וממטפחי דמות המסחר בעיר. בתור שכזה עשה חדשים רבים בנסיעות, לארצות שונות.
בימי המצור הערבי על ירושלים - במלחמת שחרורנו היתה לו מטרה אחת בלבד: לשלח חבילות מזון לעיר הנצורה וסחורות שונות בכמויות גדולות בשביל בני ירושלים הרעבים, וכשהיתה השיירה יוצאת