פרסם הרבה מאמרים בעתונות הציונית בחו"ל, וב"הארץ" ו"הבוקר" בארץ.
תרגם מעברית לאידיש את ספרו של יצחק גרינבוים "תולדות הציונות" בשם "געשיכטע פון ציוניזם" (הופיע בפולין בשתי מהדורות).
ברבעון "עתיקות היהודים" (רוסית) בעריכת פרופ'שמעון דובנוב פרסם תעודות היסטוריות על גזירות השלטון הרוסי על ההלבשה היהודית ובדבר חובת גזיזת השערות לנשים וגזיזת זקנים לגברים בפולין. ב"היינט" פורסמה תמצית המאמר הזה.
צאצאיו: משה נחום (קצין המטה בחיל הקשר לצ.ה.ל.) ישעיהו (עו"ד במשרדו של מ. זליגמן , כיום פרקליט צבאי של צ.ה.ל.), רבקה אשת משה נפתלין (עובדת ותיקה בועד הפועל של הסתדרות העובדים).
דב זודקביץ
נולד בלומז'ה, ג' תשרי תרס"ד, לאביו אברהם יצחק ולאמו טובה בת מרדכי ירזונדק. קיבל חינוך מסורתי וכללי.
היה ממיסדי "החלוץ" בפולניה, יו"ר "החלוץ" ויו"ר אגודת נוער ציוני בלומז'ה.
נשא לאשה את לאה בת אהרן מאירסון. בטבת תרפ"ב עלה לארץ ועבד במסגרות, הקים בית מלאכה למכניקה. מנהל חברת "מפעלי חדרה בע"מ" וקבלן לעבודות מכניות ובנין.
היה סגן נשיא המועצה המקומית (תרצ"ד-תש"ה), חבר מועצת פועלי חדרה (תרפ"ג-תרפ"ו) וחבר ועדת התרבות שלה בחדרה.
ממיסדי ובוני שכונת אגרובנק בחדרה. במשך שנות המלחמה העולמית השניה ארגן בהצלחה את הספקת המזון לתושבי חדרה ולמושבות השרון - מטעם המועצה המקומית וועדי המושבות. חבר המועצה המקומית, "מועצת התושבים" ויו"ר "ארגון בעלי המלאכה" בחדרה.
היה יו"ר המרכז הארצי של בעלי המלאכה בארץ (1944) ופעיל בעניני בעלי מלאכה בכלל.
צאצאיו : מרדכי, אסתר, דוד, נאוה.
משה ברניק
נולד ברוזניאטוב, גליציה, ביון תרנ"ה (6.6.1895), לאביו יצחק (תלמיד-חכם, סוחר) ולאמו רבקה. למד בחדרים ובישיבה והצטיין בכשרונותיו. פרש להשכלה, גמר בי"ס תיכוני ובית-מדרש לרבנים בוינה והחל את פעולתו בתור מורה עברי.
נשא לאשה את פנינה לבית בלומנשטיין (נפטרה בתלאביב, כ"ז אדר א, תש"ח - 8.3.48).
הצטיין בעבודת ההוראה ובכושר ארגון וניהול ונתמנה למנהל בתי-ספר עבריים שונים בגליציה ואח"כ, ב-1931, למנהל מרכז "תרבות" לגליציה בלבוב ופעל רבות להרחבת רשת החינוך העברי ולשכלולה. יצר מרכז לחינוך העברי, תכניות לימודים, הוצאת ספרי קריאה ולימוד, הסתדרות מורים וכו'. כתב על עניני חינוך ותרבות ב"העולם", "הצפירה", "חווילה" (פולנית), ובארץ ב"הבוקר" וב"הארץ", ובנעוריו פרסם שירים וסיפורים לנוער ולילדים באידית ובעברית.
כשביקר בארץ ב-1935 לא יכול עוד להפרד ממנה לצמיתות. חזר ללבוב לחסל את עניניו וב-1936 עלה לארץ.