המשיר בפעילותו הצבורית במוסדות כלכליים וסוציאליים ובתמיכה נדיבה במפעלים, במוסדות ובנצרכים פרטיים. יסד יחד עם רעיתו את "בית מנוחה לזקנים גלמודים" בת"א (אחרי פטירתה, כ"א טבת תרצ"ט, נקרא המוסד על שמה), מטבח-עם ובית האינוואלידים בת"א. נבחר ליו"ר בית הזקנים הנ"ל, נשיא הנהלת מטבח-עם, יו"ר קופת גמילות חסדים "מעוז" וחבר מועצת בנק מסחרי בת"א.
בנותיו : שושנה אשת יוסף קירפיצניקוב, נחמה אשת פריץ נתנברג, סימה אשת ניסן שפירא, רבקה.
יצחק (איזידור) אשהיים
נולד במרגונין, שלזיה הגרמנית, בשנת תרנ"א (14.1.1891), לאביו נתן ולאמו מרי בת יעקב וייל. גמר בי"ס עממי וגימנסיה בברסלאו ועסק במסחר.
ב-1919 נענה לנטיתו לאמנות הציור, גמר אקדמיה לאמנות והתחיל עוסק בציור. ערך נסיעות לימוד בכמה ארצות. הציג מתמונותיו בתערובות וזכה בפרסים ובשבחי הבקורת בעתונות. רבות מתמונותיו נרכשו לאספים צבוריים ופרטיים ומאמריו פורסמו בכתבי-עת ובספרים על אמנות בגרמניה, ובן היה שם חבר אגודת האמנים. היה פעיל בהסתדרות הציונית ובאגודה לתרבות יהודית בגרמניה והמשיך בפעולותיו אלה בתקופת השלטון הנאצי, כשזה הכריח את היהודים ליצור לעצמם אמנות ותרבות משלהם ולא להתערב בחיי התרבות של האומה הגרמנית.
ב-1939 עלה ארצה. המשיך ביצירה אמנותית, נתמנה למורה בבית-הספר לאמנות "בצלאל החדש" בירושלים ונבחר לועד אגודת הציירים בירושלים.
ב-1945 נשא לאשה את מרגרט בת אברהם לאנגה.
משה ברסקי
נולד בכפר טרוביבקה, מחוז סקווירה, פלך קיום, אוקראינה, בשנת תרנ"ו (1896), לאביו נפתלי הרצל ולאמו טובה-גיטל ). (פרטים עליהם ועל משפחתם ראה ערך מיוחד על שם אביו בכרך זה).
למד בחדרים ומפי מורים לימודי יהדות וכלליים ומשנתבגר עזר לאביו בעבודתו בטחנות. נתחנך ברוח ציונית מנעוריו ומתוך רצון משותף של אביו ושל עצמו עלה ארצה בתרע"ג כחלוץ המשפחה שהתעתדה לעלות כולה. באניה נפגש עם שרה מלכין , המבשלת הנודעת בקומונות של צבור החלוצים בני העליה השניה, והיא יעצה לו: "ישר לדגניה !" וכך עשה.
בדגניה התמסר לעבודה ולשמירה ונתחבב במהרה על חבריו. היה בחור שקט ומתון בהליכותיו ומסור לתפקידיו במשק. פעם, כשנתפס ערבי שגנב יבול מהשדה ונכלא בחצר עד לבירור, ריחם עליו משה וסיפק לו אוכל, אך עליו לא ריחמו הערבים.
פעם רכב על פרדה למושבה מלחמיה (כיום מנחמיה) להביא תרופה לחבר חולה בדגניה. בהגיעו למעברות הירדן תקפוהו ערבים שודדים מזוינים ואמרו לגזול את פרדתו. לבל יפול רכוש יהודי בידי השודדים קפץ מעליה ובעט בה שתרוץ משם, והוא נשאר ונאבק בנשקו עם תוקפיו. אותות הדם הרב שנמצאו בקרבת מקום נתנו יסוד להשערה, שהצליח לפגוע באחד מהם. גם התנפלות הרצח כעבור ימים אחדים על יוסף זלצמן