מ-1930 ערך את השבועון "ישראל", שלחם את מלחמת הציונות באיטליה בתקופה הקשה ביותר של הפאשיזם. שימש מזכיר-כבוד של הקהלת היהודית במילאנו והשפיע על מהלך חיי הקהלות ברוח היהדות והציונות.
ב-1932 נשא לאשה את אניטה לבית לוי. ב-1939 עלה ארצה ולבקשת ההנהלה הציונית חזר עוד לתקופה קצרה לאיטליה. ב-1940 יצא בשליחות קרן היסוד למצרים ואח"כ בשליחות הקהק"ל לבלגיה והספיק לצאת ממנה בעת שכבר החלה פלישת הגרמנים אליה. בשנות 1941/43 עבד במינהלת היצור המלחמתי בתל-אביב מטעם השלטון המנדטורי. ב-1943 נכנס לעבודה בלשכה הראשית של הקהק"ל ובשליחותה נסע באותה שנה לסוריה וללבנון וב-1944 לקונגו הבלגית. בסוף 1944 יצא כנציג הסוכנות לאיטליה בענינים כלליים ובועדה הבינממשלתית לעניני פליטים וקשר קשרים עם נציגי בעלות הברית ועם ממשלת איטליה. ארגן עליה ברשיונות ל-900 איש במרס 1945, ל-150 ביולי ול-800 בנובמבר. כשעוכבו 1014 מעפילים בנמל לה ספציה באפריל-מאי 1946, מילא תפקיד מרכזי במציאת הפתרון, שלפיו הגיעו ארצה אחרי חודש וחצי של הרפתקאות. כן פעל לטובת זרם הפליטים שהגיעו לאיטליה ולחידוש חיים יהודיים תקינים אחרי השחרור מהכיבוש הנאצי.
באביב 1947 חזר לירושלים ובראשית 1948 יצא לערוך את מגבית הבטחון באיטליה ומשם לסיור ממושך בארצות אפריקה הצפונית בשליחות מחלקת הארגון של ההנהלה הציונית.
משחזר ארצה נתמנה למנהל המדור הצרפתי במחלקת ההסברה של הנהלת הסוכנות.
בנותיו: לאה, שמחה.
דב לישבסקי
נולד בעיר ריבניצ'ה (אוקראינה), כ"ז אדר תרס"ד (1904), לאביו פנחס (רוקח, מפעילי הציונות באוקראינה שעלה לארץ בשנת 1924), ולאמו חיה בת אברהם חייקיס (מצאצאי רבנים ושובי"ם).
קיבל חינוך כללי ועברי, בגמנסיה ממשלתית בריבניצ'ה.
היה פעיל ב"החלוץ" ואף יצא להכשרה חקלאית בכפרים.
בשנת 1921 עלה לארץ יחד עם אחיו י. יצחקי (ראה הערך שלו בכרך ד', עמוד 1879).
זמן מה עבד בבנין בתל-אביב, ואחרי כן במשך חמש שנים במקוה ישראל, ועמד שם בראש ההגנה, והיה פעיל בהסתדרות החקלאית.
נשא לאשה את גיטיה לבית ברלין. בשנת 1927 חזר לתל-אביב, והיה המזכיר של הסתדרות השכנים והיה בה הפעיל והרוח החיה יחד עם העסקנים עו"ד משה שטיין, ד"ר אריה חבויניק-אורן, ד"ר משה כהן ועוד. לזכותו חלק הארי בקניות האדמות בצפון של ת"א ושכונות הסתדרות השכנים א'-ב' וכו' ועל ידי זה ניתנה האפשרות לדלת העם באמצעים מינימליים בלירות בודדות לרכוש מגרש בצפון תל-אביב. כן עמד בראש חברת "הקנין" שנתנה הלואות בתנאי תשלומים נוחים למשתכנים ועזר ברכישת קרקעות בצפון ת"א לאגודות שונות.
במשך כל השנים היה פעיל ב"הגנה". עמד בקשרים עם בעלי הון מחו"ל, והניע אותם להשקעת הונם בארץ ע"י רכישת קרקעות, וכך נגאלו 500 דונם על הר הכרמל, בחיפה, בשם "גבעת ישראל", הנקראת כיום בשם "ארנונה". השפיע על בעלי הון להקים ישובים חקלאיים ולנטוע מטעי פרי הדר.
עם ההכרזה על התישבות האלף (1934) כנס חברים להקמת ארגון חקלאי להתישבות שתופית בסביבות תל-אביב, רכז את מזכירות הארגון בהתנדבות, ולוה את הפעולה עד הקמת נקודה בהתישבות בגוש תל-מונד. גולת הכותרת היא פעולתו בגאולת הקרקע של המושב "עין ורד" שהיה בין מייסדיו ובוניו והשקיע בו מאמצים רבים להחייאתו, ומהווה כיום נקודה לתפארת בתנועת המושבים. סייע בהקמת גן הילדים ובנין הצרכניה, והמרפאה, ולכשהגיעו ימי חוסר עבודה וצורך להגדיל את הישוב בכפר, כינס חברים בעלי אמצעים ושכנע אותם לנטוע פרדס משותף ולעלות להתישבות עם מתן הפרי. פעולה זו איפשרה לחברים להאחז במקום ולמצוא פרנסה. היה מחונן באופי טוב ונכון