שליח זריז ונאמן יותר ממנו. שומר היה בחוץ למען לא יאונה כל רע לנאספים מצד משרתי הקיסר.
איש העליה השניה . עלה ארצה בשנת 1911. מראשוני "השומר", פעיל בהגנה על המולדת עד יומו האחרון, איש אשר לא ידע ליאות וחי כל ימיו על יגיע כפיו.
מצניע לכת , מתרחק מן הפרסומת, צייתן, המוציא לפועל כל תפקיד שהוטל עליו מאת המוסדות העליונים בלי להעמיק חקר מה קשה התפקיד, שתקן מטבעו, שונא ויכוחים.
שלושים ושבע שנים הקדיש לבנין המולדת. למן העבודה הראשונה במגדל, דרך כפר תבור, יבנאל, מנחמיה, תל-עדשים ומרחביה, כפר גלעדי וההגנה על כפר גלעדי ותל-חי, המאסר בדמשק, שיך אבריק היא גבעות זייד, עטרות, שכונת בורוכוב, ולאחרונה גבעת קוזלובסקי. בכל המקומות האלה הקדיש את מרצו, את מסירותו, את אהבתו ונאמנותו למולדת.
שומר היה בקישינוב, מהראשונים ב"השומר" בארץ, ועד יומו האחרון לא עזב את השמירה, את התצפית על יד גבעת קוזלובסקי. כמה שמח מאיר לכבוש סלמה, הכפר אשר מרר את החיים לו ולמקורבים לגבעה.
פעמים רבות נפגש במות בשמירה, במאסר, במקומות הכיבוש: גם נפצע פעם. ומכל הסכנות האלה יצא בשלום.
נדקר דקירה כל שהיא באצבע והדבר גרם להרעלה ולמותו. לא עזר הטיפול המיוחד שטפלה בו חברת נעוריו, וביום ט''ו סיון תש''ח נפטר, ונקבר לפי בקשתו בגבעות זייד בין קברות השומרים.
אשתו אסתר בקר , אחות קילה גלעדי וצפורה זייד.
צאצאיו: אפרים, הדסה, מנחם
נחום רוזנפלד
נולד בעירה ליפקני, פלך בסרביה (רוסיה), כ''ה אלול תרנ''ה (1895), לאביו יעקב ולאמו יפה בת משה קאופמן. למד אצל מורים פרטיים, בבי"ס תיכון רוסי. הצטרף לתנועת צעירי ציון כבסרביה.
כ-1914 עלה ארצה והצטרף לחלוצי הפועלים שהתנדבו לעלות עלית-כיבוש מטעם המשרד הארצישראלי על הקרקעות שגאלה הקהק"ל בהרי ירושלים. השתתף בכיבוש הקרקעות של עטרות וקרית ענבים ואח"כ של כפר אוריה.
בשנות מלחמת העולם א' היה בראשון לציון, פתחתקוה וקיבל הכשרה חקלאית במקוה ישראל מטעם קבוצת "עבודה" שחבריה הם מיסדי דגניה ב'.
ב-1920 נשא לאשה את בלהה בת זלמן רייטר . (נפטרה בדגניה ב', ה' אב תש"ז).
השתתף ביסוד קבוצת עבודה והתנחל עמה בדגניה ב', ומאז עובד הוא שם במשק. שימש בתפקידים צבוריים כ"מוכתר" המקום (מקשר בינו ובין שלטון הנפה) ובמזכירות חבר הקבוצות. עזר ברכישת קרקעות בשביל הקה"ק והשתתף בעלית-כיבוש בעמק בית-שאן. בשנים האחרונות לשלטון הזר פעל בשליחות באירופה ובקפריסין ובארגון עלית מעפילים. חבר פעיל ב"הגנה" מראשיתה.
כתב רשימה בספר דגניה ב' ב-1945, במלאות 25 שנה להתנחלותה.
צאצאיו: בתיה אשת זיגי ברסלאואר, צביה אשת שמואל קליינמן, דוד.
פייבל מירנסקי
נולד בנובורודוק (פלך מינסק, רוסיה), בשנת תרכ"ח (1868), לאביו קופל-אורי ולאמו צביה. אביו היה בר-אורין, קנאי לדתו ועורך תיקון חצות כל ימיו. תעסוקתו היתה טחנת קמח מותנעת ע''י טחנת-רוח, כפי שהיה נהוג בימים קדמונים. וממנה היה שולח קמח לסוסנובצה.
למד בילדותו אך מעט מזער מן התורה ומאומנות הכתיבה עוד פחות מכך. ומגיל שש-עשרה התחיל לעזור לאביו בטחנת הקמח.