כרעה ללדת כי לא היו אז מוסדות אישפוז ליולדות בעיר, ואשה שבאה העירה לעסקיה. או אפילו לבקור לרופא, ואחזוה חבלי לידה היתה ממהרת לחזור הביתה, והדיליזנס היה משמש במקרים כאלה אבניים ליולדת.
כך עבד כל השנים עד להופעתן של המכוניות, והיה לנאמנם של האחראים להנהלת היקבים הגדולים בראשון לציון - בימי בוריס אוסוביצקי, פלפל וזאב גלוסקין. עד כמה שהיו אז סכנות הדרכים מרובות ובפרט בנטיה מעל הכביש התורכי יפו-ירושלים אל הדרך המהווה עכשיו את הכביש לראשון-לציון, ובמבואותיה של חולון, ב"דרך-החולות", שהיתה מפורסמת אז בשם "דרך-השודדים" - שליסטים ושודדים היו פועלים אז בהן בלי כל פחד והפרעה, ולפעמים אפילו לאור-היום, היה הוא נוסע תמיד בטוח בדרכים מבלי כל חשש ומבלי אשר תקרה לו כל הרפתקאה עם אלה. כי ידע האדם הפשוט הזה לנהוג קשרי ידידות אמיצים עם החיילים התורכיים ובעת ובעונה אחת גם, עם הליסטים והשודדים ואף גם השודד שהיה מפורסם בזמנים ההם - "איסקנדר" מבית דג'ון, שהיה מפיל חתתו בכל הסביבה כרוצח בעל מוניטין - נשבע לו אמונים, והבטיח לו בהן צדקו שאנשיו לא יפגעו בו ובנוסעיו לרעה לעולם, ואף גם שמר על קיומה של הבטחתו זו, וזה מפני שבשעת רחמים, כאשר איסקנדר צריך היה להעלם באמצע הלילה - הסתכן פייבל ויובילהו בדיליזנס שלו, למען יהא נחשב כאדם מן הישוב.
עסקני הישוב של אז, כגון: - ד"ר שטיין הבילו"יי, אהרן אייזנברג ומשה סמילנסקי היו נוסעיו התמידיים ועליהם היתה גאותו. אבל גאוה של שתיקה. אף גם את הד"ר הלל יפה ואברהם בריל מהיק"א הוביל בשעת דחקם - בחצות הלילה ליפו, כאשר שום עגלון לא העיז לשים לדרך פעמיו.
רק בשנת 1918, בהתקרב קץ מלחמת העולם הראשונה, הופיעו בארץ המכוניות הקטנות של "פורד" - הפסיק את תנועת הדיליזנס שלו. אז בנה את ביתו בראשון לציון, ויתקיים על שכר הדירה (בזמן מלחמת השחרור, בשנת 1948, נפגע ביתו מהפגזותיהם של אוירוני האויב המצרי, והוא עצמו ניצל בנס. ואף גם מאמין הוא באמונה שלמה שבשל הנס - ניצל). כאשר התבסס בארץ, הביא לכאן את אביו הישיש, שאכסנו בביתו במשך 18 שנה, עד לפטירתו בראשוןלציון בגיל של 106.
אשתו, חנה-איידלה , אשת חיל וחן בת "עמך" היתה מפורסמת במושבה, לא רק כבעלת בית מצוינה ואם נפלאה, אלא גם כמכניסה-אורחים, פורסת מלחמה לדל, ובשבתות ובמועדים היה ביתה פתוח לשד"רים ואורחים לאש"ל. ובעיקר מוערך היה טפולה היוצא מהכלל בחמה. אביו הישיש של בעלה ששמשה אותו במסירות של בת נאמנה עד לשעתו האחרונה.
היא נפטרה בראשון-לציון, ו' סיון תרצ"ז.
עם פטירתה של אשתו התמסר הוא לסדורו והחזקתו של שדה בית-העלמין בראשון-לציון, הוא שסידר גדרו, ונסיעותיו מבפנים על שביליהם, והוא גם משגיח על סדריו עד היום.
כמו כן הנו ה"גבאי" בבית הכנסת הגדול בראשוןלציון ובגחש"א בה.
את בניו חינך האיש הפשוט הזה לתורה, מדע וחכמה.
בניו: משה-מיכל ז"ל (היה מורה בחיפה, נפטר ונטמן בראשון-לציון, כ"ב ניסן תש"ח (1.5.1948), יהושע (החליף את שם משפחתו ל"מירון" - רוקח בניויורק), צבי , ד"ר (רופא למחלות עור בחיפה).
שאול קרבל
נולד באודסה 22 לדצמבר 1895, לאביו יוסף ולאמו בלה בת יעקב קלרמן. קבל חינוך חקלאי בבי"ס של ה"יק"א".
בשנת תר"ע (1910) עלה לארץ, עבד בחקלאות ובשמירה.
בין הראשונים שהתגייס לגדוד העברי הראשון במלמה העולמית הראשונה.
מהחברים הראשונים והמסורים להגנה.
בשנת תרפ"ב (1922) נשא לאשה את שושנה בת מיכאל ברזנר. מטעם הקרן הקימת עסק ברכישת קרקעות בעמק יזרעאל, עמק חפר וואדי קובני.
מפעילי עין חרוד. כיום חקלאי בכפר ויתקין.
בניו: יוסף, יואב .
גרשון לסקי
נולד בט' באב תרנ"ד (1894) בוארשה, פולין, לאביו ישראל צבי (מגדולי סוחרי רהיטים, מפרנסי ועד הקהלה, נשיא בית-הכנסת ותלמוד-תורה ברחוב "שער הברזל" במשך 50 שנה, פעיל בהרבה מוסדות צבור וחסד וביתו שימש מרכז לעסקנות ומקום לישיבות ולהתיעצויות בעניני הכלל ; עלה ארצה לעת זקנה ונפטר בשיבה טובה בבית בנו גרשון בבני ברק) ולאמו פנינה (פרל) בת אהרן אליעזר צימרינג.