למד בחדרים, בחדר מתוקן ובישיבה, ומגיל 16 ואילך עבד כפקיד בבית-המסחר הגדול לגלנטריה של שמואל טוביה אייזנברג , שהיה נדבן נודע, ותרומותיו הגדולות למוסדות הארצישראליים, ובעיקר לירושלמיים, עברו במשלוח תחת יד פקידו גרשון לסקי. בשנים הראשונות לעבודתו למד בשיעורי ערב קורס של בית-ספר תיכוני ובגיל 20 עבר את הבחינות בהצלחה.
ב-1918 נשא לאשה את פרל בת ר' יעקב דיקשטיין, שלפרנסתו עסק במסחר כפתורים אך את התוכן העיקרי של חייו מצא בחסידות ובלימוד תורה יומם ולילה, ולאחר שנה נולד לו בנו הראשון.
נמשך לציונות מנעוריו והיה פעיל בעבודה ציונית בין הנוער ואח"כ בין המבוגרים. השתוקק לעבור הכשרה ולעלות ארצה כחלוץ, אך נבצר ממנו בגלל מניעות משפחתיות.
משהחלו היהודים נאנקים תחת העול הכבד של גזירות ונגישות כספיות בעקב פעולות מיניסטר הכספים גראבסקי והעליה לארץ-ישראל נעשתה דבר כשר ומעשי גם בשביל יהודים ממשפחות נכבדות ומצליחים בעסקיהם בפולין, חדלה ההתנגדות המשפחתית לעליתו של לסקי ואז נגש לצעדים מעשיים להגשמת שאיפתו. רכש מאגודת "בית ונחלה" בוארשה חלקת קרקע בבני ברק בהווסדה וב-1924 עלה ארצה עם משפחתו.
לפרנסתו פתח בתל-אביב משרד לפעולות בתור מורשה במשרד ספרי האחוזה, הקיים ופועל עד היום, והיה לעזר לעולים מפולין, לתושבים ותיקים ואף למוסדות צבוריים וישוביים ברישום העברת קרקעות, משכנתאות, פרצלציות, ניהול רכוש קרקעי וכו' לשביעת רצונם, ואת פעילותו הצבורית הקדיש למושבה בני ברק, שהיה בין מיסדיה ותושב בה במשק 13 שנה. השקיע הרבה עמל ומרץ בהתקנת אספקת המים בראשיתה (חפירת הבאר הראשונה והנחת הצנורות הראשונים) ובסלילת הכביש הראשון (ברחוב רבי עקיבא). בשנים הראשונות לקיום המושבה, כשהפרנסה היתה קשה יותר מקריעת ים-סוף, ארגן את התושבים (חסידים וסוחרים לשעבר ברחוב נאלבקי בווארשה) בלשכת עבודה, רשם את ה"פועלים" הללו בהסתדרות העובדים הכללית (מה שהיה אז תנאי הכרחי להשגת הזכות לקבלת עבודה בלי שערוריות ומהומות) והשתדל בעד השגת עבודות בשבילם. היה פעיל בעניני הצבור המקומיים בכלל כעוזרו של ר' יצחק גרשטנקורן (ראה כרך ב', עמוד 935), מיסד המושבה ונשיאה וראש עיריתה הראשון, ובעת מסעו הממושך של ר' יצחק בארצות שמעבר לים למען הצלת המושבה וביסוסה מילא הוא את מקומו בטיפול בעניני הצבור. היה חבר ועד המושבה מראשיתה, חבר הנהלת בנק בני ברק, חבר המועצה המקומית הממונה ונבחר למועצה הנבחרת הראשונה.
משעבר לדור בתל-אביב, בה בנה את ביתו, המשיך את קשריו עם "כפר מולדתו" בבני ברק, ובעיר פעל במשך שנים רבות כחבר וגזבר ועד בית-הכנסת הגדול, תומך ומתענין ופעיל במוסדות דתיים, תורניים וצבוריים.
הצטרף לתנועה הרביזיוניסטית הז'בוטינסקאית מראשיתה והשתתף בפעילות ובמסירות בכל מוסדותיה. היה יו"ר הסניף בבני ברק ונציג רשימתה במועצה המקומית הנבחרת הראשונה, חבר המרכז הארצי של הצה''ר ויו"ר התנועה הלאומית-הדתית ""אחדות ישראל" המסונפת אל הצה''ר. בתקופת המאבק לסילוק השלטון הזר מארצנו תמך בכספו ובדרכים אחרות במחתרת הארגון הצבאי הלאומי (אצ"ל). השתתף כציר בקונגרס הציוני הכ"ב בבאזל ובועידה העולמית של הצה''ר ומשנוסדה תנועת החרות בארץ היה בין היוזמים והלוחמים להצטרפות הצה''ר בארץ לתנועת החרות. היה יו"ר סניף ת''א וחבר המרכז של תנועת החרות ואח"כ נבחר למועצתה הארצית.
צאצאיו : יעקב, שרה אשת משה גרוסמן, אסתר.
חיים יונה לבל
נולד בירושלים, ח' כסלו תרמ"ט (1888) לאביו ר' אהרן יהודה בן ר' יונה ליב מנדלזון-לבל (אבי המשפחה הזאת בארץ, מתלמידי החתם סופר, ששם-משפחתו היה מזנדלזון, ובעקב טעותו של הקונסול האוסטרי בירושלים, שחשב את שמו השני, ליב, לשם-משפחה, רשם אותו את שם-המשפחה לבל; - ראה עליהם ערכים מיוחדים בכרך זה) ולאמו ינטה זלאטה בת יצחק ליב זילברשטיין. למד בחדרים ובישיבות ("תורת חיים" ואחרות) עד גיל 24. בינתים נשא לאשה את רחל בת ברוך פרלמן מראשוני סוחרי חמרי הבנין בירושלים).
המשיך ללמוד תורה והצטרף לברית "אחוה", שנטלה על עצמה לפעול להבראת חיי הישוב בחומר וברוח.
כשיצא לחיי המעשה עבר ב-1913 לדור ביפו ועסק במסחר. אחרי הכיבוש הבריטי פתח ליד נמל יפו בית מסחר לטרנזיט. קשר קשרי ידידות עם הפקידות הבריטית של הנמל ושרות הרכבות ולפי עצתו הונהגו שיפורים בהעברת מטענים ברכבות, שיפורים שעמד על הצורך בהם לרגל פעולתו בעסקיו. כן רכש לו ידידים רבים בחוגי האינטליגנציה הערבית-הנוצרית, ואף ספני יפו היו מדורשי טובתו. הודות לקשריו עמהם ניצלו ממות בטוח הוא ויתר היהודים שהיו בקרבתו בנמל יפו ביום 1 במאי 1921, עת שפרצו לפתע המהומות והר