ניה), פשה שטיין, שלום (מראשוני המתנחלים בכפר-יחזקאל), ישראל (אכר בכפר-ויתקין), אהרן (עובד בצרכניה בכפר-יחזקאל).
יוסף אשר אייזנבוים
נולד בשנת תרמ"ח (1888) במצ'ביץ, פלר שדליץ, פולין, לאביו ר' צבי דב ולאמו חנה לאה לבית רוזוביקוויאט. נתחנך בתורה ובחסידות, ובשנת תרס"ז נשא לאשה אתרחל בת ר' אביגדור בקרמן מגור. עסק במסחר ביושר והיה מטובי החסידים של שושלת בית קוז'ניץ.
כשנתעוררו חסידי קוז'ניץ לעלות ארצה בהנהגת רבם הצעיר ואף יסדו להם את מושב העובדים "עבודת ישראל" (שנתמזג אח"כ במושב כפר-חסידים ליד חיפה), נתעוררה גם בו חיבת הארץ לפעולה, חיסל את עסקיו ובפרוס הפסח תרפ"ו עלה ארצה. מושב חפריו החסידים נאבק אז קשה במשבר ובכן פנה לעבודה שכירה. הצטרף להפועל המזרחי, נאבק ביסורי הקליטה ועמד בתור לקבל יום עבודה כפועל שחור בבנין. במשך הזמן חסך פרוטה לפרוטה משכר עמלו, כדי להגיע למעמד של עצמאות והצליח לצאת למרחב. כעת הנהו בעל בית-החרושת לגרבים "עמ"א" בתל-אביב, המעסיק עשרות פועלים, ובנה שני בתים בעיר (רחוב שלמה המלך 35 ורחוב עמק יזרעאל 63).
בהשתדלותו ובתרומתו נרכשה בבית משותף ברחוב טיומקין 10 דירה ל"בית-חסידים" לתורה ולתפלה בשביל חסידי קוז'ניץ בת"א.
צאצאיו בארץ: מנחם מנדל ואברהם חיים, העסוקים אצלו בבית-החרושת, וזלדה דבורה אשת שרגא וולפזון; נספו בגולה: דוד-יעקב, ירחמיאל-משה ובנימין הי"ד.
חנן ציוני (זליג צ'ולסקי)
נולד בעיר רבניצה, פלך פודוליה (אוקראינה), ט' טבת תרס"ו (1906) לאביו נתן (סוחר תבואות, חסיד בעל תפילה ויודע נגן, בערוב יומו עלה ארצה והיה אומר שיעור בבית-הכנסת ברח' בוגרשוב בת"א. נפטר בשנת ת''ש ונטמן בנחלת יצחק) ולאמו שרה בת יצחק פנגרש מעיר אולופולי (הסבא ר' עוזר נתפרסם בתור למדן חריף וממולח, ונפטר בגיל 95 שנה).
בהיותו בגיל שלוש פרצה השריפה הגדולה בריבניצה, והמשפחה עברה לגור בכפר גראבה. שם קיבל חינוך מסורתי וספג לחיכו מרוח היהדות, שם למד אצל מורים עבריים פרטיים, ובבית ספר עממי רוסי היה היהודי היחידי בין 250 תלמידים נוצריים. כאשר המשפחה עברה בחזרה. לריבניצה המשיך ללמוד בחדר מתוקן עברית בעברית של המורה יוסיל פראנק, ולמד גם כאקסטרן - אצל המורה חייקיס (מאנשי העליה השניה ששהה בארץ ונתקע ברוסיה).
בן 14 נכנס לתנועת הצופים (סקאוטים) ובתנועת נוער ציונית שפעלה במחתרת כבלתי ליגלית בשנים 231920 בימי שלטון הסוביטים. בגיל 17 גמר אומר לעלות. לארץ על אף התנגדות הוריו ויחד עם אחותו צפורה (ממיסדות כפר ויתקין) עבר את הגבול של הדנסטר תוך כדי סכנות נפשות והגיעו לקישנוב, והיו נאלצים להסתתר מפני הבולשת הרומנית. באותה שנה, בשנת 1923, הגיע לארץ דרך נמל חיפה ומשם לתל-אביב ונכנס כחבר לקבוצת "דרור" שעבדה ביישור החולות בלב תל-אביב, ובהקמת הבנינים הראשונים של "תל-נורדאו". הוא היה הצעיר שבחבורה.
בחודש חשון תרפ"ד, כאשר נתארגנה חבורת "מעבר" בתל- אביב ע"י החברים נטע הר-פז, דוד בדר, יעקב אחוה (פרוזנסקי) ובועז הובר נצטרף אליהם ויצא עם הקבוצה הראשונה לפתח-תקוה במקום שתקעו את האהלים הראשונים ע"י מטבח הפועלים הידוע, משם עברה החבורה להתנחל בגבעת השלושה. עבד בפרדסים בעידור, גדול, בטבק ובעבודות חוץ מכניסות. אח"כ היה אחד ממנהלי העבודה בטבק. בתקופה זו עבד זמן מה משה ביילינסון בהנהלתו, והיה חבר בועדה החקלאית של החבורה. במשך כל השנים השתלם בקורסים שונים בתולדות ההתישבות, ספרות ומדע.
ב-1925 עבר לגדרה ועבד בעבודות הטבק יתד עם אהרן בר-אל (אהרונציק) ושלח כתבות ל"קונטרס". עבר לתל