אביב, נכנס למפלגת "אחדות העבודה" ומשנת 1930 חבר מפא"י. היה חבר המועצה הראשונה הקבועה וכן חבר ועדת הכספים ב-1926 יחד עם : משה שרתוק-שרת, אברהם זברסקי, קולטון, מונזליאק זאב פינשטין, נחמיה רבין וצבי לוביאניקר וארגן קבוצות "מסילה" "שחרור" והיה בועדי העובדים בכבישים. בשנת 1926 נכנס כחבר ל"הגנה" וגמר קורס של פעילים. היה אקטיבי בשורה בתפקידים שונים, וביחוד עסק ברכישת חברים חדשים ל"הגנה". במאורעות 1929 עמד על המשמר בהגנת שכונת ברנר. על תקופה זו פרסם רשימה ב"דבר" בשם "התרשמויות" נשלח מטעם ההגנה לגליל התחתון והעליון ובסג'רה היה סגנו של המפקד אליהו אילת (אפשטיין) כיום ציר ישראל בלונדון. כאשר חזר מהגליל המשיך את פעילותו ב"הגנה" בת"א. במאורעות 1936 עמד על המשמר באיזור חסאן באק ברחוב הירקון בפיקודו של דוד ליבוביץ (ממציא מרגמת דוידקה) וכיום חבר בארגון ההגנה בת"א.
עוד ב-1927 נכנם להסתדרות "הפועל" והיה חבר הועד הפועל של הסניף הראשון בת"א יחד עם העו''ד זיגרמן. בקיץ 1929 עד פרוץ המאורעות היה השומר היהודי היחידי באדמות הקק"ל בעינות (נבי רובין) ע"י נס-ציונה והיה שומר על הפועלים והטרקטורים, חלה שם במלריה. משנת 1932-1940 היה חבר בועד הסקציה של חופרי בורות בת"א ובהנהלת תא הבנין של מפא"י. בשנת 1931 היה המארגן של קבוצת בחורים שנלחמו בבריוני הצבא הבריטי שהפילו אז חתיתם בסביבת קפה "אולימפית" ברחוב נחלת בנימין פנת גרוזנברג והציקו לעוברי דרך וביחוד נטפלו לנשים.
משנת 1945 עם יסוד אגודת בעלי צריפים בשכונת נורדיה בת"א עומד בראשה והרוח החיה בה. משנת 491947 חבר בהנהלת המועדון של הפועלים הותיקים והנהלת הקפה בת"א.
מזמן לזמן מפרסם רשימות ב"דבר".
יוזם ומרכז (מקודם ועדת היובל לדוד בדר ז"ל) ועד להוצאת כתבי דוד בדר בעריכת המשורר אברהם ברוידס.
ב-1948 עם קום מדינת ישראל נכנס לעבודה ב"קול ישראל" באדמיניסטרציה ובשנת 1950 נקרא לעבודה במועצת פועלי יפו-ת"א בבית ברנר בתור מזכיר מחלקת ההכשרה המקצועית.
ב-1934 נשא לאשה את חנה בת יהושע לרמן מחסידי הרבי מסטולין.
צאצאיו : יהושע, אליעזר, שרה.
ד"ר אריה ליאון קובובי (קובוביצקי)
נולד בקורשאן (ליטר,) בט' כסלו תרנ"ז (2 בנובמבר 1896), לאביו אברהם צבי קובוביצקי (חזן וסופר סת"ם) ולאמו לאה לבית אורינובסקי. למד "בחדרים מתוקנים" בניישטט-שירווינט. ב-1906 הגרה משפחתו לבלגיה. בארץ זו קבל את יתר חנוכו ואת השכלתו, למד באוניברסיטאות של בריסל וליאז' וסיים בתוארים של דוקטור לפילולוגיה קלסית (על יסוד דיסרטציה על המלים הלטיניות והיוניות בשפת המשנה והתלמוד) ודוקטור למשפטים. ב-1926 הוענקה לו האזרחות הבלגית והוא עסק מ-1926 עד 1940 במקצועו כעורן-דין, לכתחילה באנטוורפן ולאחר מכן בבריסל.
ב-1916 ייסד את מפלגת "צעירי ציון" בבלגיה. בשנת 1920 נתמנה לעורך של הדו-שבועון הציוני (בצרפתית) "התקוה", השתתף באותה שנה בועידת לונדון והגיש לה חוברת על רעיון הקונגרס היהודי העולמי בשם "האליאנס החדשה" (בצרפתית, תחת שם העט "אל-תירא").
בשנת 1922 השתתף בועידה העולמית של ה"התאחדות" בברלין, שבה היו ארלוזורוב והוא המרצים על הפרוגרמה האידיאולוגית. מאז המשיך את פעולתו בתנועה הציונית, וביחוד בתוך התנועה הציונית העובדת, נבחר כציר למספר של קונגרסים ציוניים, וכן נבחר כחבר הועד הפועל הציוני וכחבר המוסדות המרכזיים של ה"התאחדות" ואחרי כן של "איחוד" פועלי ציון התאחדות. הוציא באידיש דו-שבועון מוקדש לבעיות הציונות הסוציאליסטית בשם "פאלק און ארבעט".
באותו זמן לקח חלק פעיל בתנועה הסוציאליסטית הבלגית ובשנת 1929 נבחר כסגן חבר של מועצת העיר אנטוורפן.
החל משנת 1933, נוכח החמרת מצב היהודים בעולם ע"י עליתו של היטלר, התרכז בעבודת ההגנה על זכויות היהודים בתפוצות. היה מיוזמי תנועת החרם העולמית על הסחר עם גרמניה, ובכינוס העולמי האנטי-נאצי שהתקיים בלונדון בשנת 1934 היה המרצה על הבעיות הארגוניות והכלכליות הקשורות בפעולת חרם בעלת יכלת. ארגן בבלגיה עצמה תנועת חרם כבירה, התנגד לרעיון ה"העברה" והוציא ירחון לבעיות ההתגוננות של היהודים בשם "לא טריבון זשוויוו". באותו זמן יזם את ייסודן, בכל עיר, של מועצות מקומיות לתאום כל הפעולות היהודיות ונבחר כיו"ר מועצת ההסתדרויות היהודיות בבריסל.
בסוף שנת 1935 צורף להנהלה של ועד המשלחות (הדלגציות) היהודיות בפריז, ובתחלת 1936 ביקר בפולין כדי לרכוש את הגדולה בין התפוצות בעד רעיון הייסוד המידי של הקונגרס היהודי העולמי. בחזרו קבל עליו את התפקיד לארגן את האספה המיסדת של הקונגרס, שהתקיימה כידוע באוגוסט אותה שנה, ובה הרצה על תפקידי הארגון החדש ונבחר להנהלתו.