עם בני משפחתו. ומשה - בנו בכורו - היה גם הילד העברי הראשון שנולד ברמלה, בהגיעו לגיל שש שנים עבר משה לואדי-איל-חנין (נס-ציונה), כי ברמלה לא היה שום בית-ספר או "חדר" לחנוכם של ילדי ישראל, ואת חנוכו עד לגיל 14 קבל בנס-ציונה.
בגיל 14 - עזב את בית-הספר וירתם בעול העבודה החקלאית, בשדה ובפרדס, שלרעיונה הקדיש את מיטב כחותיו, ויתמסר לה בכל לבו ונפשו על פי הדרך אשר חנכו בה אביו. היה לאחד מהמעולים שבחקלאי נס-ציונה ומחשובי הנוטעים בארץ. דבק לאהבה את עצי הפרי למיניהם ולא נרתע מכל עמל גופני והוצאה חמרית לרכישתם של עצי הפרי למיניהם, כל עץ פרי מזרחי למען נסות לגדלו בארץ. יחד עם מר דן שפהרד, (היום מפקח על רכוש האויב), הביא - בשנת 1932 - מהודו זרעי עצי פרי למיניהם למען אקלמם בארץ, ובאופן זה הצליח לגדל בשטח של עשרת דונמים עצי פרי שונים שהתאקלמו יפה בארץ ואף גם הכנסתם יפה היתה, עד שנתקפו ע"י הכפור הקשה ששרר בארץ בשנת 1948/49 - שפגיעתו קשתה גם עליהם, וכדי 40% מהם מתו.
בין הזנים שהצליח לגדל במטעיו היה גם "עץ-הלחם" - שהניב פירות שהגיעו במשקלם עד כדי 7 קילוגרם האחד. אבל גם עצים אלה קפאו בקור (פרופיסור אופנהיימר מזכירו בספרו : "עצי פרי סובטרופיים בארץ" אותו ואת מטעיו והצלחתו).
לאחר הכרזת ה"חושמה" - (קונסטיטוציה) - בתורכיה, כאשר היהודים הורשו בפעם הראשונה בדברי ימיה של תורכיה להתקבל לצבא התורכי (כי עד אז אסור היה ללא מושלמים לשרת בצבא התורכי, מחשש שמא יתערב דמם של מאמינים בדמם של כופרים) - מה שנחשב אז במחננו לנצחון לאומי חשוב מאד, היה הוא מבין הראשונים מן הנוער היהודי בארץ שהתגיסו לצבא התורכי יחד עם נוביק ובנימין סלור מפתח-תקוה, אמנון הורביץ מגדרה ועוד (קדמו להם רק עמרם חזנוב מגדרה ומשה דנין מיפו), התמסר לשמירה וההגנה, והיה מפקד ההגנה בנסציונה משנת 1918 - עד לשנת 1928. עשה הרבה לרכישת נשק מערבים ואנגלים. חבריו במבצע "סחיבת" נשק מאנגלים היו דב יפה (בנו של הבילו"יי שלמה יפה שהיה מראשוני נס-ציונה) וזלמן פישר ז"ל (שנרצח ע"י ערבים בדרך נס-ציונה רחובות).
גם לשטח האקספורט היה פעיל ולאחר השעורים שהיה מקבל בשבתות מהמורה צבי נשר י (אורלוב), היה מאמן את הנוער בנס-ציונה.
בשנת 1921 ירד מצרימה ולמד את מקצוע הפנקסנות והתאמן בעבודה בבית-החרושת לשמנים של משה מלבושביץ באלכסנדריה.
בשנות 1922/25 היה בא-כחה של אגודת "פרדס" לאניות שטענו את פרי ההדרים לחו"ל.
חבר בועד הפועל של "פרדס" ויושב-ראש האגודה בנס-ציונה.
נשא לאשה את צפורה בת שלמה לוין (מאודיסה).
צאצאיו: אהובה אשת משה שטרק (ממשטרת ראשון-לציון), אהרן.
אברהם ברוך פחטר
נולד במלניק (פלך גרודנו, כיום פולניה) לאביו פרץ בן אברהם פחטר ולאמו חנה בת ברוך פולקביץ, בב' חשון תרל"ו (1875).
קבל חינוך בחדר ולמודים כלליים מפי מורים פרטיים. מימי נעוריו היה מראשוני הציונים במלניק ואחר כך בסמיאטיץ. עסק במסחר עצים.
בשנת 1899 נשא לאשה את אהובה בת ניסן שפירא מביאליסטוק.
בשנת 1909 עבר לטשקנט ועסק בתעשיה חימית. עם שנוי המשטר ברוסיה המשיך את העבודה על יסודות קואופרטיביים ביחד עם פועלי ביהח"ר.
היה בין מעצבי דמותה של התנועה הציונית באסיה התיכונה ואחד מראשי ההתאחדות צ. ס. טשקנט.
בין השנים 1922/25 העלה את כל בני משפחתו לא"י, ובשנת 1935 עלה בעצמו ארצה.