בכתביו העברים השתמש לעתים בהפסבדונים: אלישר בן שפט. מספריו ומחקריו (ביחוד הביבליוגרפיים) שיצאו בתדפיסים מיוחדים יש להזכיר: Die Haggadischen Elemente im Erzahlenden ; (1907Teil des Korans )Leipzig, Leviticus XXVII im Lichte des Talmuds ;(1909) ;(1935)Schiller und Goethe im Hebraischen ; Ephraim Deinard )Bibliography( פרוש המשניות של הרמב"ם למסכת ערכין (ירושלים, תר"ע), אוצר תרגומים עברים מספרות האנגלית (תרפ"ט), אוצר תרגומים עברים מספרות הגרמנית (תרצ"ד), פרשני רש"י על התורה (ת"ש), בקשתיך (תרגום הספור הביאוגרפי של יהודה רות לצרוס) תל-אביב, תרצ"ב.
הוציא לאור שני ספרים מכתבי אביו ט''ף שפירא; "משל הקדמוני" (תרפ''ה); "פתגמים של חכמים" (תרפ"ז).
בשנת תש''ד אחרי מות עליו אשת נעוריו, מרים לבית קירשברג, התפטר ממשמרתו בספרית הקונגרס בקביעת פנסיה לכל ימי חייו על מנת להשתקע בארץ אבות. לרגלי התפטרותו נשא סול בלום, חבר הקונגרס האמריקאי וראש הועדה לעניני חוץ, נאום מעל במת הקונגרס שבו סיכם בהרחבה ובהערצה פרשת עבודתו במשך שנות שרותו בספריה הלאומית ושאמריקה חיבת לו תודה על תרומתו החשובה לתרבות אמריקה בהכניסו לאהליה חכמת שם. הנאום נדפס בה"קונגרסיונל ריקורד" ויצא גם בתדפיס מיוחד.
מפני המאורעות בארץ ומלחמת העולם השניה נדחתה עליתו לארץ והתגורר מספר שנים בלוס אנג'לוס בקליפורניה, עד שעבר הזעם. בשנת תשי"א עזב את ארצות הברית והתישב בארץ.
ד"ר פועה (פייגה) שרגרודסקה
נולדה בשנת 1879 באומן (אוקראינה) לאב בןתורה ומשכיל שמת עליה בילדותה. לאחר שאמה נישאה שנית, לוקחה פועה לבית אבי אבא. שם גילתה לראשונה ענין בלימודי היהדות. בהיותה בת 9 כבר יצא לה שם בין בחורי הישיבה כתלמיד חכם היודעה גמרא. בגיל 12 רצתה להניח תפילין. מתפללת היתה יום יום ובמקום "שלא עשני אשה" היתה אומרת "שלא עשני גבר" בטענה שכן גם התפללה ברוריה אשת ר' מאיר. פעם ניסתה להתחמק מהבית בלבוש נער לאחר שגזזה את שערותיה והותירה אך סלסולי פיאות בצדדים. שמה פניה לעבר וולוזשין, אך השיגו אותה בדרך והחזירוה.
בגיל 16 רצו להשיאה נגד רצונה. היא ברחה מתחת לחופה. מעתה היא עומדת ברשות עצמה. מתכוננת לבחינות ברוסית. מקבלת תעודת מורה. בשנת 1905 יוצאת לחו"ל להשתלם. נגשת לבחינות הבגרות ובשנת 1906 היא כבר תלמידה מן המנין של האוניברסיטה בציריך. היא לומדת תורת מוסר, פילוסופיה ופדגוגיה. את עבודת הדוקטור שלה על הנושא "יסודות החינוך בתלמוד", כתבה גרמנית, אך בלווי ציטטות רבות במקור העברי והארמי. הפרופסורים לא יכלו לאשר עבודה זו, עד אשר ישבה עם כמרים צעירים שידעו עברית והם אישרו את כל הציטטות.
היא ממשיכה להשתלם באוניברסיטאות שונות באירופה: ברלין, פאריס, וינה. עם שובה לרוסיה היא פעילה בחברת "מפיצי השכלה" בפטרבורג. עובדת באנציקלופדיה היהודית-רוסית וכמורה בבית הספר היהודי הגדול ביותר.
מעתה היא שקועה כולה בחידוש דרכי ההוראה העברית. מפרסמת ספרי לימוד לפי שיטה מקורית וחיה. כמו כן מחדשת חידוש גדול נפרסמה ספר סטינוגרפיה עברי. לספר הלימוד הראשון לילדים "אלף בית" היא מקבלת את שיר הילדים הראשון של ביאליק, אשר הוקיר אותה מאוד. ספריה מלווים ציורים ותמונות הפונים גם אל חושיו של הלומד. בבית הספר היא מחדירה את חגי ישראל וארץ-ישראל, מתוך הפרינציפ : חינוך מתוך שמחה.
עם פרוץ המהפכה ברוסיה היא עובדת במשרד ההשכלה בחברתה של קרופסקיה אשת לנין ואף שם מוקירים מאוד את עבודתה, למרות הידיעה שציונית היא. בשנת 1924 היא יוצאת מרוסיה. זמן מה שוהה בברלין ומשתתפת באנציקלופדיה "אשכול", ומפרסמת מאמרים רבים בשאלות חנוך בעברית, רוסית, גרמנית.
עלתה ארצה בשנת 1928. המשיכה בהוצאת ספרי-לימוד לצעירים ולמבוגרים. עבודה זו אינה מפרנסת אותה. היא מלמדת בקורסים לסטינוגרפיה. חיה חיי דוחק, אך הסתפקה ב"קב חרובים" ובלבד שיותן לה להמשיך בעבודתה המדעית אשר כל חייה אספה חומר עבורה: "פדגוגיה שיטתית על יסוד היהדות המקורית", אלא שבשנים האחרונות לא עמדו לה עוד מרצה וכוחותיה להביא את העבודה לידי סיום.
ספריה : "אלף-בית", "שלבים", "לשון וארץ", "השפה והארץ", "שיבת ציון", "המתחיל", "שיחות למתחילים" "חוברת לסטינוגרפיה", ספר בגרמנית על "יסודות החינוך בספרות התנאים".
נפטרה ביום ו' בניסן תש"י בתל-אביב.