צבי גורדייסקי
נולד במיר (רוסיה), בשנת תרמ"ח (5.9.1888) לאביו יצחק ולאמו נסיה בת רינשטין. בתרנ"ה עלה עם הוריו ארצה וקיבל חינוך בבית הספר העממי במושבה.
אביו התנחל ברחובות, וצבי התערה בחיי משפחת האדמה, ויהי בעצמו לאכר למופת.
נשא לאשה את רחל בת יונה אליעזר לוינשטין. התמסר לחקלאות בכלל ולפרדסנות בפרט. בעצמו היה לפרדסן ואף גם ניהל את העבודה בפרדסיהם של משה סמילנסקי, חים לוינסון ועוד. לקח חלק פעיל בחיי המושבה. היה חבר המועצה המקומית, קפת-מלוה, ובועד-החקלאי במושבה.
עיקר מסירותו היתה לחקלאות, לאדמה, לשיח, לעץ ולצמח בכלל. ובעוד סגולה אחת הצטיין: מעולם, אף גם בשעות הדחק היותר קשות והחמורות, מעולם לא נשמעה תלונה מפיו.
נפטר ברחובות י"ב אדר התש"ז.
בניו : יונה אליעזר, יוסף.
ד"ר דוד מרדכי שורץ
נולד בקובנה (רוסיה) בשנת תרל"א (27.1.1871) לאביו משה ולאמו גיטה .
אביו, שהשכלתו נבעה מלמודיו בנערותו בבית-הספר לרבנים מסוג ב', היה פקיד נמוך באחד הבנקים בקובנה עירו. משכורתו זעומה היתה, ולהשגחה על חינוכו של בנו לא היתה לו שהות להפנות. והחינוך ברובו מוטל היה על האם. גם לסבו. אבי אביו, שניאור-זלמן שהיה מחסידי הרבי מליובוויץ, - היתה השפעה רוחנית רבה עליו.
קיבל חינוך מסורתי ועברי-לאומי.
ראשית פגישתו עם התנועה הציונית היתה בהיותו תלמיד הכיתה השביעית בגימנסיה. נודע לו על דבר אספה חשאית בה הורצה על תנועת ארץ-ישראל שקמה בעת ההיא בקרב היהודים. והצטער מאד על אשר נמנע ממנו להשתתף באספה זו, מחשש גרוש מהגימנסיה, ואותו דבר עצמו קרה לו בבואו של אליקים צנזור לעירו.
לאחר בחינות הבגרות ברצותו להיכנס לאוניברסיטה נתקל שוב ככל אותם המכשולים שבני הנעורים היהודיים היו נתקלים בהם אז ברוסיה. כי לשם השתלמות באוניברסיטה היד. עליו להתישב באחת הערים שמחוץ לתחום-המושב המותר ליהודים. ורק לאחר טרדות מרובות, קבל רשיון להתקבל לאוניברסיטה בוורשה ולשבת בה.
בוורשה נפגש בכלל בפעם הראשונה בחייו - בשאלה היהודית בכל היקפה. ראשית ההשפעה היתה ע"י המגיד והמטיף מסליאנסקי, בשנת 1893. דרשות אלה גרמו למהפכה בהשקפותיו, האירו לו את דרכו וקבעו את מקומו בתנועה הציונית. שם גם נזדמן לו להיות במחיצתם של קברניטי "חבת ציון" ועמודי התווך שלה, כגון: שפ"ר, העו"ד יסינובסקי, סטווסקי, פודלישבסקי, פריד, חיים הלפרין, ד"ר הינדס וזאב גלוסקין. שם גם שמע בפעם הראשונה את נאומיו המפורסמים של שמריהו לוין. בוורשה היה לחבר של חברת "החנוך" - שיסדה שם את ה"חדר-המתוקן" הראשון בשנת 1895/96 (ביחד עם גברת ניימן, גברת ברוצקוס, ד"ר גוטליב, הסטודנט מירקין וסטרשונסקי.) בשנת 1895 כאשר הופיעה חוברתו של הד"ר הרצל - "מדינת-היהודים" (בגרמנית), החוברת שפתחה תקופה חדשה בדברי ימינו, ובפרט ברוסיה, אירע מקרה שהוא מספר עליו, בזכרונותיו אשר כתבם לאחר שנים.
באחד הימים הכניסה בעלת-ביתו לחדרו (שהיה משותף לו עם חברו מירקין ושהיה בעלית הגג בקומה החמשית, שהשלג הנמס היה דולף לתוכו בימות החורף) - עתון בשפה הגרמנית, שהכתובת שנרשמה על כריכתו היתה בכתב ידו של הד"ר הרצל בעצמו. היה זה העתון "די וועלט". העתון נשלח אליהם ע"י ד"ר הרצל בתשובה לאגרת שהם שלחו אליו. וכריכתו של עתון זה נשמרה אתם שנים רבות. ורק בזמן המלחמה העולמית של שנת 1914, שאז אבדו והושמדו אצלו ערכים יקרים רבים, אבד לו גם דבר הזכרון הזה.
בימי התכוננותו לנסוע חוצה-לארץ לשם השתלמות, לאחר תום זמן הבחינות שלו, היה מרבה לבקר, בבואו לקובנה עירו, באגודת חובבי-ציון.