בשנת 1938 נשא לאשה את דבורה בת הרב בן ציון מלמד. בנו: בן ציון.
איידלה גולדין
נולדה בהומל, רוסיה, בשנת תרמ"ה (1885), לאביה נתן חנין ולאמה שיינה. קיבלה חינוך מסורתי ותיכוני. בשנת 1902 נישאה לאברהם גולדין (ראה ערך מיוחד לו בכרך זה) והיתה עזר כנגדו בניהול מסחר טכסטיל בהיקף רחב, ונוסף לכך ניהלה "עסקים" מיוחדים של מעשי חסד ועזרה לכושלים ולנדכאים, הן בנתינה במישרין (בעיקר בצורת מתן בסתר, תוך הבנה לנפש הדל ושמירה על רגש כבודו) והן בעסקנות ובנדבנות למוסדות סעד.
משעלתה ארצה עם משפחתה בראשית שנת 1924 המשיכה בפעילות המסחרית בעסק בעלה ובפעילות הסוציאלית ביד נדיבה ובהתמסרות נפשית ובהבנה וגם הפעילה אחרים להקמת מוסדות סעד ולהחזקתם, וראשון לשותפיה ולעוזריה היה בעלה.
הודות לנדיבותה ולפעילותה נוסדו ומתקיימים בת"א בית מנוחה לזקנים גלמודים (נקרא על שמה), מטבחעם ובית האינוואלידים. שקדה כל ימיה על טובת המוסדות הללו, ראתה את עצמה אחראית לקיומם כאחריות אם לקיום ילדיה. אף כשפיגר זרם ההכנסות לא הורגש המחסור במוסדותיה, כי ידעה ושקדה להשיג להם הלואות בשעת דחקם משלה ומשל אחרים (חוץ ממה שנתנה משלה), וכשהיתה בריאותה רופפת לא ניכר הדבר במרצה ובפעילותה לטובת המוסדות והזקוקים לעזרה והמשיכה לפעול ללא ליאות כל עוד נשמה באפה.
נפטרה בתל-אביב, כ"א טבת תרצ"ט (12.1.39).
בנותיה: שושנה אשת יוסף קירפיצ'ניקוב, נחמה אשת פריץ נתנברג, סימה אשת ניסן שפירא, רבקה.
חיים בלצן
נולד בקישינוב, בסרביה, בכ"ה אדר תר"ע (1910) במשפחה ציונית ידועת-שם בבסרביה. אביו, בן-ציון הי"ד. היה סוחר ועסקן ציוני-כללי, חוקר קדמו ניות התנ''ך, ופרסם שורה של חוברות-מחקר בשם הכולל "קונצפציה חדשה בחקר התנ"ך". סבו ר' שמואל בלצן ז"ל, היה נשיא "המזרחי" בבסרביה, ציר בקונגרס הציוני הי"ב ונציג נבחר של האוכלוסיה היהודית בעירית קישינוב. אמו אסתר בת ר' גור-אריה קרמנשטין מוואהלין.
נתחנך באווירה ציונית מקטנותו והשפה הראשונה בפיו, שפת האם, היתה עברית. בעודו ילד תרמה המשפחה בית בן ג' קומות בחצר ביתם לשמש מחנה-מעבר והכשרה לחלוצים מפליטי אוקראינה ובדרך זו הכיר ושמר בזכרונו דמויות של רבים מראשוני העליה השלישית בצעירותם.
היה מגומרי המחזור הראשון של הגמנסיה העברית "מגן-דוד" ובשנות למודיו בה יסד וערך ירחון עברי בשם "אחדות" בו נתפרסמו בכורי שיריו של חברו לכתה נתן אלתרמן וכן השתתפו בו שמואל מרלין (חבר הכנסת), אליעזר דורון (קונסול ישראל בצוריך), יעקב לבוב (מראשי סולל-בונה) ואחרים. כתלמיד הכיתות העליונות שמש סופרה של "הצפירה" הורשאית ברומניה. בשנת 1935 גמר את הפקולטה למשפטים במכללת בוקרסט ועבד זמן קצר כעורך-דין. נאלץ להפסיק קריירה זו בגלל "אינצידנט" שקרה לו במועדון עורכי-הדין, כאשר לא התאפק והשיב במכת לחי על פניה עולבת מצד נשיא אגודת עוה"ד האנטישמיים שכינהו "יהודון מצורע".
בחוה"מ, סוכות תרצ"ו עלה לארץ (לאחר ש-11 שנה לפני כן נעשה נסיון בכיוון זה על ידי אביו שביקר בארץ, השקיע בספים ומקץ חצי שנה נאלץ לחזור בהפסדים גדולים) ונכנס לעבוד כריפורטר ירושלמי בעתון "הבקר" שרק החל אז להופיע. עבודתו חלה בת קופת מאורעות תרצ"ו-צ"ח, ביקור הועדה המלכותית בארץ, פרסום הספר הלבן וכו'. תוך זמן מועט רכש לו עמדה בעתונות והועלה לתפקיד הסופר הפוליטי של העתון וראש הסניף בירושלים. בתרצ"ז, לפי הזמנת ועד הקהלה הירושלמי כתב את הספר "שש שנות ירושלים" אשר בו, בד בבד עם ניתוח פעולות ועד הקהילה בשנות תרצ"א-תרצ"ז, ניתנה סקירה מקיפה על בעיות