ומערב", (הירחון של א. אלמליח) . היה כתב "דבר'' בפתח-תקוה ובנתניה ואח"כ נתקבל לעבודה במערכת "דבר" כמתרגם ועוזר בסידור הארכיון.
מהספרים שתרגם: "הקבוצה והמושב" לב. רוב שטיין , "השחקנית" להיינריך מאן, "הייתי פליטה" לפרידה זרובבל , "האדם המת" לשלום אש , "ילדי הסערה" לליאון קוברין , "המשפחה" לה. ד. נומברג. פסיבדונימים; ב"השקפה" : ירושלמי, בחור ישיבה, נחמן, ועוד. ב"הפועל הצעיר": פליט הישיבה, חבר ועוד. ב"החרות". עמנואל ועוד.
צאצאיו: יחיעם מלצן (בעל מסעדה בנשר ליד חיפה), דבורה אשת בנימין חצרוני (חבר בקואופרטיב "שחר" בחיפה).
חיים אליעזר מילצ'ן
נולד באחוזה ליד גוניונדז, מחוז ביאליסטוק, פולין, ג' טבת תר"מ (סוף 1879), לאביו דב (בן-תורה, בעל אחוזה, נודע כגבור ולא פעם הרגישו הגויים את נחת זרועו כשניסו להשתולל ולפגוע ביהודים) ולאמו מייטה (מתתיה) בת אליעזר יזרעאל . (מפורסמת בצדקתה ובנדבת לבה בכל הסביבה).
בחדרים למד תנ"ך מפי מלמדים בעלי שאר-רוח, שהציתו בלבו את התשוקה לחידוש תפארת עם ישראל בארצו כבימי השופטים והמלכים והנביאים. בן 12 נשלח לישיבת לומז'ה. שם היה יושב על התורה בכל לילה עד שעה 2, הושפע משיעורי המוסר בספר "מסילת ישרים" לרמח"ל ומוריו ניבאו לו גדולות בהשגה בתורה.
אך ארץ האבות קסמה לנפשו ולא נתנתהו לבזבז את שנות בחרותו למען קאריירה רבנית בגולה. בשנת תרנ"ד עלה ארצה עם אחותו מלכה. בהגיעו לחוף יפו קיבל מיד דוגמה מהקשיחות האכזרית של השלטון הטורקי נגד העליה היהודיה. ב-4 בבוקר ירד מהאניה אל הסירה, אך לא ניתן לו לעלות על החוף וגם האניה סירבה לקבלו חזרה ועד 4 אחה"צ היה מוטל בסירה ליד האניה בלי אוכל ובלי מים עד שרב החובל ריחם עליו וצווה להוריד לו מעט מים. בסוף הורשה לחזור אל האניה, נסע בה לבירות וחזר ליפו ושוב לא הורשה לעלות אל החוף. המשיך לנסוע לפורט סעיד וחזר ליפו, ומכאן עמדה האניה להחזירו לאודיסה. הדבר נודע ליהודים ביפו, ובהשתדלות פרטית של ר' יחזקאל דנין (סוכובולסקי ) אצל ראש ספני יפו עלי חמיס נלקח הנער מהאניה והועלה אל היבשה בעקיפת שומרי החוף.
בתחילה התגורר ביפו ורכש את ראשית ידיעתו בשפה הערבית ואח"כ יצא לעבוד בכרמי נס ציונה וגר בפרדס ליד נחל רובין. המלריה שדבקה בו שם לא הרפתה ממנו. אח"כ עבד בעקרון, יום עבודה ושני ימי קדחת לסירוגין, ובימי הבטלה היה לומד תורה ואשת ר' חיים משה פרס היתה מטפלת בו כאם רחמניה. עבר לעבוד ביקב ראשון לציון והתגורר בסוכת אקליפטוס שבנה לו. בימי הבציר ראה אותו ראש-הפקידות בלוך הידוע כשלקח אשכול לאכילה מעגלה שהביאה ענבים אל היקב וצוה לפטרו, ומאז נשארו כל ימיו פנויים ליסורי הקדחת. כשהד"ר א. א. מזיא בדק אותו גזר עליו לצאת מיד לחו"ל כדי להציל את חייו.
ארבע שנים ישב בבית הוריו, מהן שנה וחצי היתה הקדחת פוקדת אותו בקביעות, כאילו היה עוד תושב ארץ-ישראל. בבית המשיך ללמוד תורה ולהגות גם במיטב ספרות ההשכלה העברית. עשה תעמולה ציונית בין צעירי העיירות הסמוכות ולימדם שירי ציון, ביחוד מאז הופעת הרצל וכינוס הקונגרס הציוני הראשון שחל באותה תקופה. וכשאמרו הציונים בעיירה הסמוכה ליסד "מנין" לעצמם והרב אסר על בתי-הכנסיות להשאיל להם ספר תורה, באו הציונים הצעירים, ויהושע סופרסקי ביניהם, וקיבלו את ספר-התורה הפרטי מאת ר' דב מילצ'ן והכניסוהו בתהלוכת-נצחון אל המנין שלהם. הבחור חיים אליעזר ארגן את הנוער בחוג לקריאה ולהשתלמות בספרות ורוב הספרים בשביל הספריה שלהם קנה בכספו, בתור החבר האמיד ביותר.
בשנת תר"ס חזר ארצה. עבד זמן-מה כפועל בנס ציונה ואח"כ קנה לו נחלה ברחובות ור' אהרן אייזנברג, שהכיר אותו עוד מהתקופה הקודמת של עבודתו וסבלו בארץ, היה לו לעזר בעצה ובהדרכה ואח"כ גם לשושבין, כשנשא לאשה את אסתר מיכלה בת ר' מרדכי שלאנק מירושלים.
המשיך עד זקנה ושיבה בעבודה חקלאית ובמטעי שקדים וגפנים והדרים והתקשר בחיבה לאדמה ולצומח. הקדיש מזמנו גם לצרכי ציבור. בגיל צעיר נבחר לועד המושבה ושנים אחדות שימש בהתנדבות כמזכיר הועד. היה במשך 18 שנה חבר ומזכיר ועד הכורמים המקומיים, חבר המועצה של סינדיקט הכורמים, חבר וגזבר של ועד בית-הספר, במשך הרבה שנים חבר הועד החקלאי, חבר משפט השלום המקומי, ציר לאספה המיסדת (הועד הזמני) אחרי כניסת הצבא הבריטי לדרום הארץ במלחמת-העולם א'. בתקופת המלחמה ההיא שימש בשמירת-לילה בתורנות, כיתר התושבים. באחד הלילות נורו אליו יריות וניצל בנס. נבחר לועדה הישובית שבפניה מסר אז הד"ר חיים וייצמן דו"ח כראש ועד הצירים על המצב המדיני ביחס לאנגלים ולערבים.