אגודה הדדית) והשתתף בכמה מועדותיה. ביחוד התמסר לנטיעות הקריה כמנהל מחלקת הנטיעות שלא על מנת לקבל פרס ותרם בכך לטובת הצבור והמקום מידיעותיו ומנסיונו בחקלאות.
בתו : רחל.
ד"ר נפתלי קבנצל
נולד באומן שבאוקראינה (רוסיה) בשנת תרל"ט (1879) לאביו יוסף (היה תלמיד חכם והתפרנס ממסחר במנופקטורה).
אחרי למודים בחדר המקומי באומן וסיום גמנסיה נסע לקיוב וגמר שם בהצלחה ובהצטיינות את הפקולטה לרפואה והוסמך כרופא.
בשנת 1913 נשא לאשה את עלינה לבית יושפה מברדיצ'ב.
בהיותו ציוני פעיל במחתרת הרוסית נאסר פעמים מספר בימי המהפכה ואחריה, בביתו נערכו חפושים אחרי מכתבים מארץ-ישראל וספריתו העברית הגדולה, שנאספה בשקידה ואהבה, נפגעה קשה ע"י הג.פ.או.
בזמן המלחמה העולמית היה רופא צבאי ואחרי כן עבר לעבודה באיזור הכפרי של פלך ויניצה שבאוקראינה. בביתו המשיך לרכז את הציונים ואספם לאספות חשאיות עד שיצא בשנת 1925 לארץ ישראל. לקומוניסטים מסר על מטרת נסיעתו לאיטליה - לשם רפוי, אולם בא ליפו וירד לחוף הארץ.
בארץ שמש יו"ר ההסתדרות הרפואית בפתח-תקוה, בה פתח חוג קלינטים גדול, ביחוד בקרב הערבים שהיו באים אליו ממרחקים. בשנה הראשונה לבואו היה רופאה של קפת חולים של "ההסתדרות" שהיתה עדין בצריף הקטן שברחוב נורדוי בפתח-תקוה. ספריתו העברית המצוינת (שהביא דרך אודיסה) נמסרה לספריה העירונית בפתח-תקוה.
נפטר בירושלים, בראש חדש אדר תש''ג (1943). בנו : יוסף (עתונאי והמזכיר הכללי של הסתדרות הציונים הכלליים. ראה את הערך שלו בספר זה).
יעקב רובינשטיין
נולד בריז'נאו, (פלך גרודנה, פולין), ח' במנחם-אב תרל''ד (1874) לאביו יצחק (ש"ץ, מלמד, פועל אריגה), ולאמו רבקה בת מאיר פנחס פרס (ממשפחת פרס בעקרון).
למד בחדר ותלמוד תורה. התנאים הדחוקים בבית אילצוהו לאכול "ימים" אצל בעלי בתים שונים בעיר ואפילו כסף לקנות לו תפלין צריך היה לקבץ. אביו רצה לעלות ארצה, אך אמו עכבה בעדו. הם גרו בביאליסטוק ואביו החל ללמדו את מלאכת האריגה בלילות כי פועלי האריגה לא הרשו לאמן פועלים חדשים.
לפני מותו צוה עליו אביו לעלות ארצה. הוא נסע לוילנה אל אחות אביו, קבל ממנה סכום מזער, בא לאודיסה ובעזרת יהודים רחמנים שחסו על היתום הנעזב הצליח להגיע ליפו בשנת תר"ן (1890).
בא לעקרון אל בני משפחת אמו ועבד בחקלאות. חלה בקדחת ובעזרתו של שמעון רוקח הוכנס לבית יתומים דיסקין בירושלים.
שנתיים היה בבית היתומים. משם עבר לזכרון יעקב ועבד אצל האכרים קורלנד וטוביה קרופיק. פעם נפצע ע"י שודד ערבי. בימי רפויו מצאהו יהודי עשיר מביאליסטוק יהושע יעקובזון , שהיה בעל חנות לכובעים בבירות. הוא לקח אותו עמו ושם למד את מלאכת הכובענות.
חזר לירושלים, נשא לאשה - בתיווכו של הרב יהושע לייב דיסקין - את שושנה בת יצחק הולר מורשה. מכיון שלא מצא לחמו בירושלים חזר לבירות. שם הצליח במסחר בכובעים. באותו זמן סייע בידי אנשי העליה השניה להבריח את הגבול ארצה. בבירות נתפרסם במעשה גבורה כשפצע במספרים גברתן ערבי שהתנפל עליו באקדוחו. אז נתפרסמה תמונתו בעתוני בירות.
לאחר שרפה בחנותו בשנת 1910 הגר לארגנטינה. בבואינוס-איירס נפגש עם אחיו צבי ואחותו גולדה. עבד בבית חרושת לחייטות. אח"כ רכל בתכשיטים ושעונים.
שנתיים עבד כאכר בכפר כבניטה במחוז סנטפה. ב-1917 חזר לבואינוס-איירס ושב לכובענות.