שהיה חלוץ הלוחות מסוג זה בארץ (לוח בעל פתק-תלישה מיוחד לכל יום, לשימוש בבתים ובמשרדים).
במלחמת-העולם א' הציל רבים מגיוס לצבא הטורקי בתור "נתיני פרס". כשגרש השלטון הצבאי מירושלים לדמשק את כל היהודים נתיני פרס האמתיים והמדומים, ניסה רפאל חיים הכהן לבטל את הגזירה בהשתדלות מקומית, וכשזו לא הועילה פנה אל ה"קאימקאם אפנדי" (ראש רבני הממלכה העותומנית) באיסטמבול, הרב משה הלוי , ובעקב השתדלותו של זה בחלונות הגבוהים של "השער הגבוה" נשלחה משם פקודה להחזיר מדמשק לארץ את כל נתיני פרס.
המשיך בפעילות צבורית. יסד חברת "אוהבי ציון" של בני עדתו, שבנתה בתי כנסת ויסדה את התלמוד-תורה הנקרא "אורח חיים'' על שמו. יסד את חברת "המרפא" לעזרה לחולים עניים. ממיסדי מרכז בעלי מלאכה ובנק הלואה וחסכון בירושלים. חבר אספת הנבחרים והועד הלאומי מראשית וער תש"ז. לזמן קצר היה חבר בועד בית חינוך עוורים. במשך שנים רבות היה חבר ועד העדה הספרדית ושופט במשפט השלום העברי בירושלים. כיום הנו יו"ר הוועד הכללי לעדת יהודי פרס בירושלים, חבר ועד קופת מזון ותמחוי, וחבר ועדת הבקורת למועצת עזבון בליליוס.
אסף וחיבר והוציא את ספר השירים והפזמונים "שיר ושבחה" (נדפס בתרס"ג ובתרפ"א).
צאצאיו : רבקה ז"ל (נפטרה י"א ניסן תש"ט), משה ז''ל (נפטר כ''ב חשון תש"ח), ד"ר אהרן (רופא), דוד (מוסמך למדעי הרוח באוניברסיטה העברית), שלמה (מוסמך כנ"ל ומורה), יוסף ושמואל (מורה).
אריה כלימור (קלימנטובסקי)
נולד בזכרון יעקב, בשנת תרס''ז (1907), לאביו יש ראל ולאמו תהלה בת אריה ליב בלומנפלד מותיקי זכרון יעקב (ראה ערך מיוחד על שמה בכרך זה). בעודו תינוק עבר עם הוריו לכפר תבור (מסחה) כשהתנחלו שם בין הראשונים.
בבית הספר בכפר תבור היה מטובי התלמידים ופעיל ויוזם בין הנוער בעריכת מחזות ונשפים ספרותיים שהכ נסתם הוקדשה להגדלת הספריה הצבורית. אח"כ היה חבר המרכז של התאחדות צעירי ארץ-ישראל וציר לועידו תיה בתל- אביב. כן היה פעיל ב"הגנה" מנעוריו והשתתף בהתנגשויות עם השכנים הרעים.
אחרי נפול משה אחיו (ראה ערך מיוחד על שמו בכרך זה) בקרב עם בידואים מעבר הירדן ששדדו את עדר המושבה, חרדה אמו לחייו ולא נתנתו לצאת אל השדה. אז הפסיק את עבודתו במשק ונסע ללמוד בירושלים. מחוסר אפשרות לקבלת תמיכה מספיקה מהבית למד בתנאים קשים ועבד לפרנסתו. התכונן בשקידה ועמד בהצלחה בבחינת-בגרות ממשלתית. למד זמן-מה באוניברסיטה העברית אחרי פתיחתה. אח"כ למד בביה"ס הממשלתי למשפטים וביזמתו ולפי הצעותיו הסכימו המורים והמועצה המשפטית להעשיר את תוכן הלימודים ונערכו לתלמידי המוסד סיורים בהדרכת שופט לביקור האסירים בכלא ובביה"ס לעבריינים צעירים.
אחרי שהוסמך לעורך-דין עסק במקצועו בתל-אביב. עזר בפעולות משפטיות בקשר לגאולת קרקעות ולהקמת תעשיות והשתתף בפעולות מוסדות צבוריים ותרבותיים. כחבר הועד של האגודה הביאו-טיפולוגית השתתף ביסוד המכון לאורינטציה מקצועית (לפי בדיקות פסיכו-טכניות). שהועבר אח"כ לרשות עירית ת"א ומשמש גם כיום לגילוי נטיות וכשרונות של גומרי בתה"ס וליעוץ בדבר בחירת מקצוע. ביזמתו נוסדה אגודת חובבי מוסיקה ארצישראלית, שהוא עמד בראשה, והאגודה נתנה דחיפה ועזרה מוסרית ליצירה המוסיקלית על רקע ארצישראלי. כן פעל למען "הבימה", התזמורת, ועוד. פרסם מאמרים בעתונות על נושאים כלכליים, משפטיים, פדגוגיים וביאולוגיים.
אחרי קום מדינת ישראל נתמנה לשופט-שלום ונקבע מרכז שרותו בטבריה בשביל העמק והגליל.
ב-1950 נשא לאשה את רבקה לבית א. שטרן מצפת.
בינואר ש.ז. הועבר לכהן בחדרה ובמחוזה כשופט שלום.
בנו : ליעד .