שים שנה, העמיד תלמידים רבים הנפוצים בארץ ובחוצה לארץ, היה מתעניין בעניני דעלמא והיה גבאי בי"הכנ "בית אברהם" במשכנות למעלה מארבעים שנה. גם היה ממיסדי השכונות "קרית שמואל" ו"בית וגן''. היה איש חמודות ומנקיי הדעת שבירושלים, אהוב וחביב על הבריות ולעתים קרובות היה נענה שלא על מנת לקבל פרס להיות בורר ופוסק בדיני ממונות ובסכסוכים בינו לבינה. היה איש ירושלים שלם ומושלם.
נשא לאשה את ר. לאה בת הסוחר התורני מר ליפמן דב בייוער. נפטר בירושלים ביום ח' סיון תש"ט (5.6.49). צאצאיו : יעקב (מנהל חברות לבטוח ולתירות, אשתו אסתר בת ר' מנדל כהן. בתם : הני אשת דב מיל שטין , ילדיהם רם ושרה) , אריה שושן (רופא וטרינרי ממשלתי, אשתו נטי בת ר' חיים ריזברג . בניהם : עמוס, אדיר וחיים-יאיר). בתיה אשת אפרים בן יחזקאל כהן (מראשוני מתישבי פתח-תקוה, סוחר ובעל בתי קולנוע. ילדיהם: שרה, אמנון ודבורה). רבקה אשת אשר בן אורי צוב נר , ממשפחת הרב שאג, מותיקי הפקידים של הסוכנות, ילדיהם : חדוה ואורי). נחום . אשתו דינה בת יוסף דיסקין מפתח-תקוה (עתה בחיפה).
יאיר זלצמן
נולד בתל-אביב, י"ז שבט תרפ"ז (13.2.1927), לאביו שמואל (בן הרב יעקב זלצמן מדומברוביצה) ולאמו לאה בת פנחס קסטלניץ . משחר ילדותו נתגלה בו, כבאחותו פנינה (היא הפסנתרנית הנודעת פנינה זלצמן . ראה על שמה ערך מיוחד בכרך זה) כשרון בלתי שכיח בנגינה ובגן-הילדים הפליא בשמיעה מוסיקלית אבסולוטית.
בהיות אחותו בת 9 ונסעה עם אמה להשתלם בנגינה בפאריס, נלקח גם הוא עמהן, והוא אז בן 4. שם גמר בי"ס עממי בהצטיינות, למד נגינה בכנור ופעם השתתף עם אחותו בסרט, בתפקיד מחוסרי עבודה, יתומים מאמם. בן 12 חזר ארצה עם אמו ואחותו שגמרה את לימודיה. המשיך את לימודיו בבית החינוך לילדי עובדים ואח"כ בגימנסיה "שלוה". המשיך להשתלם ולהתאמן בכנור ובתיאוריה ומוסיקאים מובהקים התרשמו מבקרתו הקולעת על יצירות ועל ביצוען.
מגיל 14 ואילך שרת בשורות ה"הגנה" וזכה לאמון מוחלט בתפקידו כמקשר בין מפקדי ה"הגנה", שהנם כיום ראשי השלטון והצבא במדינת ישראל. היה מסור מאד לתפקידים שהוטלו עליו ומילא אותם עד שעות מאוחרות בלילה (אחרי למודים כלליים ומוסיקליים בשקידה ובהצלחה), ולפעמים היה חוזר מהבית "לסדר ענינים" בשעות מאוחרות עוד יותר. במילוי חובתו לא חס על בריאותו ולא פעם היה מסתיר מהוריו חום גבוה ומיחושים בגופו, לבל יפריעוהו מעבודת הקודש למען המולדת, שראש מאוייו היה לראותה גדולה ועצמאית, ורק כשהרגישו במחלתו הוכרח לקבל עליו שכיבה במיטה וטיפול רפואי.
אחרי גמרו את לימודיו בגימנסיה ב-1946 יצא לשנת שרות וב-1947 נסע לפאריס להשתלם בנגינת כנור ובניצוח, וחלומו היה להופיע עם אחותו בשיתוף פעולה על במות הקונצרטים. נתקבל לקורס השלישי ב"אקול נורמל ד'מוזק", הצטיין בלימודיו ויודעיו ניבאו לו גדולות.
משהחלה מלחמת המולדת בסוף נובמבר 1947 אמר להפסיק את לימודיו ולחזור ארצה, הוריו הרגיעוהו במכתביהם, שהענין בארץ יסתדר בהתערבות גורמים בינלאומיים. משנמשכה המלחמה והחריפה יצא בסוף מרס 1948 לשרות הכשרה במחנה אימונים של גח"ל בדרום צרפת, שקד על עבודתו בהתמסרות בלתי-מצויה ובמשך כמה שבועות הסתפק בארבע שעות שינה ביממה. רבות הפציר במפקדיו שישלחוהו ארצה להלחם, ואחרי שסירבו בגלל חיוניות שרותו בצרפת הרשו לו סוף-סוף לחזור. כשהגיע הביתה ב-9 ביולי, ואמו ואחותו היו במסע קונצרטים בדרום אפריקה, דחה את הפצרות אביו לנוח ימים אחדים וביום המחרת כבר התגייס לפלמ"ח. שוב הטילו עליו תפקידי הדרכה לגח"ל, ואחרי הפצרו תיו המרובות לשחררו משרות בעורף ולשלחו לנגב, כי "יש להכות מכה ניצחת במצרים", נשלח לפני יום-כיפור תש"ט לנגב בתור מפקד כתה ביחידת-פשיטה ממונעת.
ב-18.11.48 התנדב לצאת לסיור, מסביב למשלט ביר עסלוג'. רגלו נפצעה במוקש ואחרי אבדן דם רב הובא לבית-חולים בבאר-שבע, שם נקטע חלק מרגלו הימנית.