לא יכלו להוציא מפיו. גופו היה מרוסק ברובו, כפי שמצאו אח"כ הקברנים מטבריה ש"טיהרוהו" לפני הקבורה, אך רוחו לא נשברה.
בבוקר יום ז,' חשון תרע"ח מצאוהו תלוי במשקוף החלון בחדר כלאו בנצרת. לפי סברה אחת תלוהו המענים אחרי שיצאה נשמתו בעינויים וביימו את התאבדותו לבל יענשו בשל הריגתו, ולפי השערה אחרת התאבד כדי להשתחרר מהעינויים.
נקבר ליד עפולה וביזמת מר דוד שטרנברג , המשפחה וחברי "נילי" הועברו עצמותיו ביום ג' כסלו תרפ''ו לבית העלמין בזכרון יעקב.
בניו : עמנואל, עשהאל.
לוי יצחק סלונים
נולד בחברון, ו' סיון תרס"ו (30.5.1906), לאביו מנ חם שמואל (שהוא נכד ר' לוי יצחק סלונים הראשון שעלה לחברון ואשתו טריינא נעכא שנולדה בחברון לאביה ר' משה שמרלינג שעלה עם הוריו משקלוב לחב רון, ור' לוי יצחק הנ"ל היה נין לחרב מלאדי בעל ה"תניא" ונכד ל"הרבי האמצעי" ר' דובער יוזם ומיסד הישוב החב"די בחברון; ראה כרך א'. עמודים 488/9 ו445) ולאמו רבקה בת ישראל מורגנשטרן. למד בחברון ואח"כ בבי"ס עממי ובגימנסיה בירושלים והשתלם בלימודים אוניברסיטאיים בחו"ל, ואח"כ השתתף עם אביו בעסקי גאולת קרקעות והקמת שכונות בערי הארץ וכיום עוסק במסחר ובהשקעות.
ב-1937 נשא לאשה את אסתר בת שמעון לדרברגר. מתפקידיו הציבוריים : חבר וגזבר כבוד של אגודת מכבי תל-אביב, חבר מועצת המכביה השלישית, חבר מועצת התאחדות בעלי בתים בתל אביב, אח בלשכת בנאים חפשיים, והיה חבר בועדת לשכה העבודה של העובדים הציונים הכלליים בתל-אביב ; חבר ב"הגנה" משנת 1927, לאחרונה מפקד מחלקה בגדוד התחבורה המתנדבת בתלאביב.
פרסם מאמרים בעתוני אמריקה באנגלית.
צאצאיו: נעמי, שניאור, גיל, רבקה.
דוד ליבוביץ' (יוצר ה"דוידקה")
נולד ב-28.1.1904 (לפי הלוח הישן) בטומסק שבסיביר לאביו מרדכי (בעל מכרות זהב ועסקי מסחר, בן כמה דורות של יהודים תושבי סיביר) ולאמו אסתר גלייכנהויז (ילידת מינסק; באה בנעוריה עם אחיה ואחיותיה אל אחיה שמואל , שניהל את מפעל הגאז ויתר המיתקנים הטכניים של אוניברסיטת טומסק, ואף קיבל על כך מדליה עם שרשרת זהב מאת ניקולאי השני כשביקר שם בתור יורש-עצר, ופוטר בגלל יהדותו אחרי המהומות שלרגל מהפכת 1905 ; אחד ממשפחתו, חייל צארי מה"חטופים" או ה"קאנטוניסטים", הגיע בצבא הצארי, למרות השארו ביהדותו לדרגת "פולקובניק" - קולונל).
קבל חנוך יהודי בבית ומפי מורים. למד בפרו-גימנסיה רוסית ממשלתית ואח"כ בבי"ס תיכוני טכני וגמר קורס למדידת קרקע ולמדידה תת-קרקעית במכרות והמשיך את לימודיו בטכניון שבטומסק במחלקה למכאניקה. ב-1920 השתתף במשלחת חקר למונגוליה מטעם האקדמיה הלנינגראדית וב-1921 התמחה בעבודה מעשית במכרות פחם באזור קוזנצק.
אחרי מהפכת מרס 1917, כשהוסרו ההגבלות החוקיות מעל הפעילות הציונית, הצטרף דוד בגיל 13 לארגון נוער ציוני והיה חבר ב"השחר" וב"החבר". ב-1921 השתתף ביסוד "המכבי" בטומסק ובאירגון גרעין של "החלוץ", והמשיך בפעולת מחתרת ציונית בטומסק. ב-1924 נשלחו הוא וחברו סיומה הרשקוביץ להצטרף לקיבוצי הכשרה של "החלוץ" שנוסדו בקרים. סיומה נכנס למשק יאלטה ודוד נתקבל בתור החבר ה-13 למשק "תל-חי" ועבד בתנאים חלוציים קשים, שהיו קשים כפליים במשטר הרוסי. ב-1925 חל פילוג אידיאולוגי במחנה "החלוץ" שם. לפלג צ. ס., שהיה קשור עם "אחדות העבודה" בארץ, השתייכו דן פינס, זלמן וילקומירסקי (כיום בעין חרוד) ואחרים. לפלג של "צעירי ציון-עמלים", שנטה ל"הפועל הצעיר" בארץ, השתייכו שמואל שניאורסון ז"ל (מת בגירוש סיביר), בנימין וסט, חיים קזירובסקי, יהודה כגנוביץ (גורש לפני 24 שנה לסיביר ואולי עודנו חי שם) ואחרים. לפלג זה הצטרף דוד עם 12 חברים,