שנשכרה אצל אכר לטבי, ואחרי זה הוא חוזר בכל להט נפשו לעבודה פעילה בקן, משתתף בכל מפעל שנשא עליו את שם בית"ר וממלא אחר כל פקודה שניתנה לו מטעם בית"ר. הוא שימש מפקד קן בית"ר בריגה בתקופה מסוימת וחיכה בקוצר רוח לעליתו לארץ.
בשנת 1933 מארגן חיים קבוצת בית"רים לעליה לארץ באורח בלתי לגלי. בהיותו סבור כי משטרת תל-אביב מהווה את גרעין הכח המזוין של הישוב העברי בארץ באותה תקופה, התגייס לשורותיה בשנת תרצ"ה. בשנים תרצ"ז - תרצ"ח בשמרו בגבולות העיר כשומר, הדף לא אחת את התקפות הפורעים. תמיד התלוצץ ועודד את חבריו. את מלאכתו - מלאכת השוטר העברי עשה בשמחה ובקלות ועם זאת - ברצינות וברגש הכרת התפקיד.
בהיותו חבר הארגון הצבאי הלאומי הגיש את מלוא עזרתו למחתרת תוך הסתכנות ומסירות למופת. למראית עין שרת את הבריטים, אך למעשה היה גונב את רשימות האנשים שהאנגלים גילו אותם ורצו לאסרם, ובעוד מועד היה מזהיר את לוחמי המחתרת ורבים הודות לו ניצלו ממאסר, עד שהאנגלים עמדו על תפקידו.
בשנת תש"ב, בתקופת ההלשנות ונחשול המאסרים נאסר חיים בהיותו שוטר עברי. כשנתיים הוחזק בלטרון על פי החוק למניעת פשעים. במאסרו חלה במחלת קיבה רצינית. לאחר הזנחה פושעת בטיפול הועבר לבית החולים הממשלתי אשר ביפו, ללא טיפול כמעט ובזוהמה, שהחזיקוהו יחד עם ערבים בבית החולים ומהם נידבק במחלת הטיפוס. מפאת סיבוכי - מחלה זו קטעו את רגלו. גנגרנה ממארת הרסה לאט לאט את גופו. במצב של גסיסה למחצה שוחרר סוף סוף מן המעצר ושני השוטרים הבריטיים ששמרו עליו בבית החולים במשך כל הזמן עזבוהו. ספורים היו חבריו שבאו להנעים עליו את סבל ימיו האחרונים. ידוע ידע כי הבולשת הבריטית בודקת בשבע עינים את כל הנכנס אליו, ולפיכך ביקש לא להודיע לחבריו על מחלתו. הוא העדיף את בדידותו וסבלו כדי לא להכשיל, את חבריו ולהסגירם לידי הבולשת. אולם רצונו האחרון היה - לפחות למות בין יהודים. הוא התחנן לפני חבריו להעבירו לבית חולים יהודי בתל-אביב. רצונו זה האחרון ניתן לו לאחר טיפול מייגע.
ימים ספורים לאחר שהועבר לבית חולים "הירקון" בתל-אביב, הוציא את נשמתו, י''ז אייר תש"ד. כמנין מחבריו הנאמנים ביותר ליווהו למנוחת עולמים לנחלתיצחק. בעת ההלויה הוקף בית הקברות צבא ומשטרה, אולם ההלויה עברה ללא כל אינצידנטים. איש מהמלווים, לא נאסר.
שבתי יעקב מויאל
נולד ביפו, בשנת תרמ"א (1881) לאביו שלום (ראה הערך שלו בכרך זה) ולאמו מזל בת מרדכי גאזז (מעולי תורכיה הראשונים ביפו).
קיבל חינוך חילוני תיכוני ואחר כך חינוך דתי גבוה והוסמך לרבנות (בכלל זה שחיטה וחזנות).
נשא לאשה את בת-שבע בת הרב שלמה חזן (ראה כרך ג', עמוד 1474).
היה ממיסדי וגבאי בית הכנסת הגדול של הספרדים "אוהל מועד'' בת"א.
עסקן במוסדות דתיים שוניים. סוחר ותיק ואחד מכובשי תעשית הסבון ביפו הערבית, חלוץ הפרדסנות.
אחד מאלה שעזרו ליסוד שכונות יהודיות מסביב ליפו (מרכז מסחרי).
נפטר בתל-אביב, י"ב כסלו תשי"א (21.11.50). בניו : אהרן (עו"ד, מזכיר ואחד המורשים של הבנק האיפותיקאי בע"מ בת"א), שלום (מהנדס חימאי).
ד"ר אריה (ליאון) שולמן
נולד ביפו, בשנת תרמ"ט (11.12.1888), לאביו פסח אליהו (ראה כרך ב', עמוד 606) ולאמו פשה דובה בת אריה ליב בקר . למד בחדרים בנוה שלום, בביה"ס של "אליאנס", ואחרי מות אביו ב-1902 עבר ירושלימה לבית הסבא ר' שמואל. ואם כי הסבא היה מהישוב הישן, תלמיד-חכם נודע, מקורב לרבנים ומתומכי הישיבה הגדולה