סופרו הקבוע של "דבר" בלונדון ולמד מדעי המדינה ב"בית הספר הגבוה למדעי הכלכלה והמדינה" שבאוניברסיטת לונדון והוסמך לד"ר לפילוסופיה (חיבור הסמיכה על הנושא "בעית השלטון העצמי בארץ-ישראל", שכתב בפיקוח מורו הפרופ' הארולד לאסקי, שהושפע ממנו, מתלמידו, להבנה אוהדת כלפי הציונות). כן הוסמך לעו"ד (באריסטר) במידל-טמפל. בתקופת שהותו בלונדון כתב מאמרים ב"ניו ג'ודיאה", היה פעיל במפלגת "פועלי ציון" ובקבוצה קטנה של אנשי עט ומחשבה צעירים בשם "חוג למחקר של ארץ-ישראל העובדת" (יתר חבריה היו : אל. גלילי. א. הרמן, צ. ורדי, ש. לבנברג, א. מנצל, א. ש. עבן - בלועזית אוברי איבן הוא אבא אבן , כיום שגריר ישראל בארה"ב ונציגה הראשי באו"ם - וי. פודרוז'ניק) , שהתארגנה ופעלה בהשראת ברל כצנלסון והוציאה חוברות הסברה באנגלית על בעיות שונות והפיצתן בין חברי הפרלמנט הבריטי ועסקני מפלגת הלייבור. השתתף בועידות הלייבור באדינבורג ובבורנמות, קשר קשרים עם אנשי צמרת המפלגה והאגודות המקצועיות והיה לעזר לברל כצנלסון ולדב הוז בעבודתם הפוליטית בלונדון.
משחזר ארצה הנו פעיל בתל-אביב כעו"ד ונוטריון וכעסקן צבורי וכמרצה מטעם מפא"י וההסתדרות. בשנים 1946-1940 היה היועץ המשפטי של "חברת העובדים" והופיע כסניגור מטעם ההסתדרות לנאשמים במשמרות לעבודה עברית ובעבירה על החוק נגד השביתות של ממשלת המנדט. תפקידיו הצבוריים : שופט בביה"ד העירוני של עירית תל-אביב, חבר המועצה המשפטית של מדינת ישראל, חבר הועד המרכזי של הסתדרות עורכי הדין בישראל, יו"ר האגודה ישראל-אמריקה בת''א, חבר המועצה הכללית לתעופה ביסודה, חבר מועצת מפא"י ומזכירות סניפה בת"א. חבר מועצת ההסתדרות וביה"ד העליון של ההסתדרות.
המשיך לכתוב בחתימתו ובכינויים א. א., י. נ., "אלף" ו"נון" בעתונים "דבר'', "הפועל הצעיר", "אמר", "במעלה", "שורות", "נתיבנו", "דבר הקריה", ובימי המחתרת אף בעתונות ה"הגנה" וזמן-מה השתתף אף בעריכתה, וכן היה פעיל בשרות ההסברה של ה"הגנה". ב-1945 פור סמה בירושלים חוברתו באנגלית על "השלטון בארץ ישראל" בהוצאת הנהלת ההסתדרות הציונית.
צאצאיו : יוסף, דניאל, בתיה.
שלום ידידיה (גוטליב)
נולד בעיירה קאמיונקה, מזרח גליציה, בשנת תרס"ב (29.6.1902), לאביו יעקב (חוכר אחוזות, חסיד בלזאי; ממשפחת האדמו"ר ר' יצחק אייזיק מז'ידאצ'וב, מאבות החסידות בגליציה) ולאמו הניה בת שמואל שטולצברג. למד בחדרים והובא מפעם לפעם לקבל השראת קדושה ממראה הרבי הבלזאי והליכותיו. בגיל עשר עבר עם הוריו לכפר בודזין, שם חכר אביו אחוזה מהרוזן זאמויסקי, והוא המשיך ללמוד תורה מפי מלמדים בבית.
אחרי מלחמת העולם א' עברה המשפחה לגור בלבוב, שם המשיך זמן-מה בלימודי תורה בישיבה. עבר ללמוד בקורם למורים עבריים, התכונן לבחינת-בגרות אכסטרנית ועבר אותה בגימנסיה פולנית בלבוב ב-1920. למד פילוסופיה באוניברסיטת לבוב והתחיל לעבוד בעתון היומי הציוני באידית "לעמבערגער טאגבלאט". ב-1929 עבר לעתונות הפולנית ואח''כ נתקבל כחבר המערכת של העתון היומי הציוני בפולנית "כווילא" בלבוב ושימש כל הזמן סופר לבובי של ה"מאמענט" הוארשאי. ב-1934 הוזמן לערוך את עתון-הערב "ווארשאווער ראדיא" והמשיך בכך עד פרוץ מלחמת העולם השניה.
נשא לאשה את מרים בת הירש ראפ. נמלט מפולין בראשית מלחמת העולם, הגיע בחבורת נצולים ב-נובמבר 1939 לטריאסט ובאפריל 1940 לארץ.
עבד ב"ידיעות אחרונות" בכינוי "ש. ווארשאי". עבר ל"הארץ" וערך את עתון-הצהרים שלו "יום-יום" כל זמן הופעתו. משתתף בקביעות בלוח "הארץ" במדור סקירה שנתית מחיי היהודים בגולה. בזמן האחרון עורך-לילה ב"הארץ" ועורך החדשות של "הדור".
פרסם ב-1938 ספר מסעות באפריקה (באידית) בשם "צווישען סיני און זאנזיבאר" בהוצאת "ליטערארישע בלעטער" בווארשה.