עצמו לעבודה מקצועית בארץ עזב ב-1919 את ספסל הלימודים ולמד את מלאכת הדפוס. היה פעיל ב"מרכז" וב"התאחדות" בוארשה וזמן-מה היה מזכיר ה"התאחדות", ארגן בה שיעורי ערב לעברית, השתתף בעבודה למען הקה"ק ובעזרה לשליחי "הפועל הצעיר" מהארץ בפעולותיהם בוארשה. השתתף בועידת ציוני פולין בלודז.
ב-1922 עבר לברלין ועבד בהדפסת ספרי הוצאת "דביר". היה מעורב בחוגי הסטודנטים וה"חלוץ", פעיל במפלגת "הפועל הצעיר" וב"החלוץ", מארגן ומזכיר אגודת פועלי הדפוס היהודים, סדרי עברית בברלין.
בסוף 1924 נכנס לעבוד בדפוס "הפועל הצעיר" ואח"כ בהנהלתו עד 1929. השתתף בעבודות יסוד הדפוס העצמאי של העתון "דבר", עבר ל"דבר", ניהל את המחלקה המשקית של הדפוס, ומאז מילא בשרות הנהלת "דבר" תפקידים שונים במחלקת המנויים, החתמה, מחלקת המודעות וכו', ובזמן האחרון הנו מרכז ומארגן של מנהלי מחלקות המודעות בעתונות היומית בארץ.
היה פעיל בועדות שונות של "הפועל הצעיר" ואחרי האיחוד במפא"י והיה זמן-מה חבר מועצת הסניף בתל-אביב וציר בועידת המפלגה בחדרה. היה במשך כמה שנים עסקן בהסתדרות בעניני אגודת פועלי הדפוס, מארגן המועדון הראשון של פועלי הדפוס בארץ, סידר תערוכות גראפיות והשתלמות מקצועית לפועלי הדפוס, השתתף בארגון פועלות הקארטונאז', חבר ועד עובדי "דבר", חבר ועד הסקציה של עובדי מוסדות ההסתדרות. בשנים 1931, 1934, 1939-1938 ביקר בארצות צרפת, איטליה, גרמניה, שוייץ, אוסטריה, צ'כיה ופולין ולמד להכיר את התפתחות הארגון המקצועי בכלל ושל פועלי הדפוס בפרט באותן הארצות. בביקורו האחרון השתדל להעלות ארצה קרובים וחברים אך קרוביו שלו הושמדו בפולין בשנות המלחמה.
כשנוסדה הוצאת "עם עובד" נענה להזמנת ב. כצנלסון וז. רובשוב (שזר ) להיות פעיל בארגון ובהפצת הספריות השונות של ההוצאה בצבור הפועלים בארץ, השקיע עמל ומרץ בארגון הרצאות ותערוכות-ספרים וברכישת אלפי מנויים קבועים.
פרסם מאמרים ב"דבר" וב"הד הדפוס''.
אשתו: חנה לבית יליניביץ. בנו : יהודה .
שלום פחטר
נולד בכ"ה שבט תרמ"ג (1883) בכפר אוסלובו ליד מלניק, פלך גרודנה, רוסיה-פולין, לאביו פרץ בן אברהם פחטר (חסיד מתקדם וציוני נלהב, סוחר ביערות ושולח עצים לגרמניה, - נפטר בסמיאטיץ בי"ג כסלו תרפ"ד) ולאמו חנה בת ברוך ממשפחת פולאקביץ , בעלי תעשית טבק ברוסיה (נפטרה בסמיאטיץ בכ"ב כסלו תר"פ). גדל בכפר הנ"ל ואח"כ בסמיאטיץ, משעברה המשפחה לגור שם וביתה היה מרכז לציונים בעיר. למד יהדות בחדרים ולימודי חול מפי מורים פרטיים, ומשגדל פעל בעסקי אביו ובעבודה ציונית, עמד בראש אגודת הנוער הציוני בעיר והשתתף בועידת "התחיה" במינסק ובועידת הלסינגפורס הידועה. ביזמתו ניהלה אגודתו את פעולותיה בצורה מחתרתית (אספות ביער, כדוגמת הארגונים המהפכניים בזמן ההוא) וארגנה פלוגת-כח לוחמת של בחורים גברתנים להגנת יהודי העיר מפני גויים מתפרעים ולעמידה איתנה נגד האנרכיסטים והבונדאים וכדומיהם, שניסו לפוצץ אספות ציוניות במעשי טרור, והודות להתאמת הפעילות הציונית לסגנון המהפכני נשאר הנוער דבק בה. מבין חבריו הפעילים ביותר בעבודה הציונית רואה הוא צורך להזכיר שנים מהם: א) משה פונדיק, שהיה זמן-מה פועל בסג'רה ומסיבות משפחתיות הוכרח לחזור לגולה, ושאיפת חייו לעלות שוב ארצה נתמלאה רק בבניו ששלחם לכאן והנם חברים בקיבוצים שונים, אך הוא עצמו לא זכה; ב) יהודה קוגוט , מנהל "החדר המ תוקן" בסמיאטיץ. שניהם נספו עם כל הקהלה במשרפות טרבלינקה.
ב-1910 עלה ארצה ונתקבל על-ידי חברו דוד פניג מנס ציונה, שהקדים בשלש שנים לעלות לפניו. כעבור שנה באה מסמיאטיץ ארוסתו שושנה בת קלמן קפלן ופייגה לבית גיבגוט . (שני ההורים שלה נפטרו בתרצ"ד בבאקו) ובכ"ח אייר תרע"א נכנסו לחופה בנס ציונה.
בסוף 1910 יסד בית-חרושת מכני בשותפות עם קלמן הופמן (ראה כרך ד' עמוד 1681) והשותפות קיבלה לרשותה גם את בית-המלאכה לרהיטי ברזל של ברוך טולצ'ינסקי , ועל אף הקשיים וההפסדים וחוסר הגנה במכסי-מגן לתוצרת הארץ הצליחו למצוא קונים לתוצרתם אפילו בבירות, וביחוד עלה בידם לכבוש את השוק בקרוניות, מריצות וכו'.
מיד אחרי עלותו ארצה הצטרף למפלגת "הפועל הצעיר" ואח"כ למרכז בעלי מלאכה ויחד עם אברהם קריניצי, דוד סברדלוב וסעדיה שושני היוו קבוצת "כלבו" לפעילות צבורית בכל השטחים בגלוי ובסתר, בפעולה עצמית ובהשפעה מפעילה במישרין ובעקיפין על אחרים. פעילות זו נתנה את אותותיה בכל מאורעות התקופה ההיא, בביצור הישוב העירוני והרחבתו, ומשפרצה מלחמת העולם א' וערערה את מעמד הישוב מיסודותיו פעלה קבוצה זו בארגון סודי לסיכול מזימות השלטונות העוינים, להקלת המשבר, ליצירת גרעין הגנה מבין בוגרי הגימנסיה הרצליה (אליהו גולומב,