אסתר פבזנר-ישעיהזון (בן-ישעיה)
נולדה בשנת תרנ"ז (1897) בירושלים לאביה ר' לוי יצחק ישעיהזון (מצאצאי ר' לוי יצחק מברדיצ'ב ; עלה ארצה מקיוב בתרמ"ב) ולאמה שיינדל בת אברהם יחזקאל שווארצברג ("קאלעכער") שעלה ארצה מרומניה עם אביו ושני אחיו בתרמ"ב.
למדה זמן קצר בביה"ס האנגלו-יהודי ע"ש אוולינה די רוטשילד ואח"כ בבתי הספר של חברת "עזרה" הברלינית, גמרה את בית-המדרש לגננות של חברה זו על סף פרוץ "מלחמת השפות", ומיד הצטרפה ללוחמי השפה העברית נגד חברה זו והחלה לעבוד בתור גננת ומורה במחלקות הנמוכות ושנים מספר עבדה בתפקיד מורה ראשית בהנהלת הגב' פיינסוד-סוקניק .
מנערותה נטתה לצבור הפועלים ואח"כ שרתה בתור מורה ביניהם. בהיותה מורה בגליל העליון הכירה את יהושע פבזנר , מותיקי הפועלים, ושניהם הצטרפו לחבורה של חברי פועלי ציון ויסדו את קבוצת אילת השחר וב1921 נישאה לו.
ב-1928 יצאו עם שני ילדיהם לזמן קצר לאמריקה, אך בעקב נסיבות שונות נשארו מאז בניו-יורק. בעלה יהושע הצליח במסחרו והנו מהפעילים למען ישראל והיא פעילה בתנועת הפועלים הציונים כסגן יו"ר ל"פייוניר וומן'', האגודה המקבילה-התומכת למועצת הפועלות שבהסתדרות העובדים בישראל.
בניהם : שמואל , העובד עם אביו במסחר ; אהוד , גמר לימודי פיסיקה באוניברסיטת קולומביה וממשיך להשתלם במעבדותיה לקבלת תואר דוקטור.
זאב אשור (פוברזקין)
נולד בי"ט שבט תרמ"ב (1882) בביאלאיה צרקוב, פלך קיוב, אוקראינה, לאביו זליג פוברזקין (סוחר תבואה, מחסידי סאדיגורה) ולאמו פייגה מירל בת ישראל נובו סליצקי. למד בחדרים, השתלם בתלמוד בקלויז של חסידי סאדיגורה, ובהשכלה כללית בכוחות עצמו ובבתי-ספר פרטיים. בן 16 החל לומד מלאכת הדפוס ולאחר שנתים כבר היה מנהל העבודה באותו דפוס. נדד כצפור דרור באניות על הדניפר בין קיוב לייקאטרינוסלאב (כיום דניפרופטרובסק) ועבד בבתי-דפוס בשתי הערים. היה אז מהמעטים שידעו לסדר גרמנית בכתב גוטי, ומשום כך הוזמן לעזוב את מקום עבודתו בדפוס של חבורת פועלים בקיוב ולעבור לסידור גרמני בדפוס של העתון האנטישמי "קיאווליאנין". באותו זמן כתב העתון בטון ארסי על הרצאה מסוימת של המבקר הספרותי הנודע גיאורג בראנדס : "יהודי נורבגי בגרמניה מרצה בפני סטודנטים רוסים בשפה הצרפתית על הפילוסופיה האנגלית", ובכן נימק את סירובו באמרו: "אינני רוצה שיכתבו עלי בעתון הזה, שז'יד משדה-לבן עובד בדפוס רוסי בגרמנית". במקום זה העדיף לעבוד אח"כ בדפוסו של גוי פשוט, שהוציא ספרים בעלי תוכן דתי ברוסית והוא סידר בהם את הציטאטות מכתבי הקודש בעברית וביונית עתיקה. השתתף בהגנה העצמית היהודית נגד הפורעים. הצטרף למפלגת "פועלי ציון" בראשיתה, ובהיות בכל דפוס גדול חדר סודי להכנת עבודות ש"לא כדאי" להטריד בהן את תשומת-לב הצנזורה הצארית, השתדל "להשיג" מהדפוסים שעבד בהם אותיות וחומרים אחרים לדפוס חשאי בשביל מפלגתו. בכל מקומות עבו דתו היה חבר באגודת פועלי הדפוס והשתדל למשוך את החברים היהודים ל"פועלי ציון", ובינתים לא פסחה התענינותו על העתונות המקצועית ועל העתונות בעברית ואידית, רוסית וגרמנית.
ב-1905 גויס לצבא הרוסי, ואחרי כשלושה חדשי שרות במבצר נובוגורוד-וולינסק עלה משם ארצה בראשית שבט תרס''ו (1906). שהה שבועות אחדים במושבות ואח"כ עלה ירושלימה והתחיל עובד בדפוס הערבי של גיאורג חביב חנניה . ארגן את האגודה הראשונה של פועלי הדפוס היהודיים, שמנתה אז כ-50 חבר, והוא היה מזכיר הועד החשאי של הארגון החשאי (כי ההגבלות החמורות במשטר-העריצות של השולטן עבד-אלחמיד הכריחו לעשות הכל בלי ידיעת השלטון). הצטרף לראשוני "פועלי ציון" שעלו מרוסיה והתארגנו כאן מחדש והיה חבר הועד המרכזי של המפלגה יחד עם יצחק בן-צבי, רחל ינאית, יעקב זרובבל, דוד בן-גוריון ואחרים, היה רוב הזמן ההוא