- לוד, לפרסום מיוחד הגיעו כתבותיו על "מבצע נחשון", "איך נכבשה חיפה" (בחתימת יוסף ), "כיבוש שדה התעופה לוד" ו"מבצע יפתח לשחרור הגליל''. ספרו "ממאורעות למלחמה" (פרקים בתולדות ההגנה על תלאביב) עם הקדמת שר הבטחון נפוץ בשלש מהדורות ב-13 אלף טפסים. ערך את הספר "בת-ים".
בנותיו: ליאורה, נילי.
אפרים דקל (קרסנר)
נולד בחשון תרס"ד (15.11.1903) בליטין שבאוקראינה לאביו משה (מחסידי סקווירה, סוחר) ולאמו שיינדל לבית גיטלמן (למדה ולימדה את בניה למאוס במדמנה הגלותית ולחתור להתחדשות חייהם בציונות ובציון.
למד בחדרים והשתלם בהשכלה תיכונית ברוסית ובאוקראינית. הצטרף לארגון הנוער "בני ציון" ובמוצאי מלחמת-העולם א' ל"החלוץ". ב-1920 עבר עם קבוצת חלוצים בגניבת הגבול ובהסתכנות את נהר דניאסטר לבסארביה, שסופחה קודם לכן לרומניה. בקישינוב השלים את ההכשרה החלוצית בחטיבת עצים בחצרות אמידים, ובגריפת שלג מהרחובות בשכר זעום.
במאי 1921 הגיע באניה בשיירת חלוצים לחופי הארץ, אך בגלל גזירת הפסקת העליה בעקב מהומות מאי לא הורשו לעלות על החוף ונצטוו לחזור לאשר משם באו. אחרי ששה שבועות של טלטולים על פני הים חזרו, כמאתים חלוצים, לאיסטמבול, בהחלטה נחושה לחכות עד לפתיחת שערי הארץ בפניהם. אפרים יצא עם חבריו למושבה החקלאית היהודית מסילה חדשה שבקרבת העיר, ששימשה מקום הכשרה לחלוצי טרומפלדור, עבד בכריתת עצים ביערות וכרועה הבהמות, ושם התאמנו הוא וחבריו בנשק ובתרגילים צבאיים, למען יוכלו להגן על הישוב בכח יהודי לבל יוכרח עוד השלטון הבריטי להפסיק את העליה העברית מאימת פורעים ערבים.
באוגוסט 1921 עלה ארצה והתחיל את עבודתו כסבל בנמל חיפה, אח"כ עבד בסלילת כבישים במחנה סרפנד, בפרדסי פתח-תקוה ובבנין בתל-אביב. בסוף 1922 נכנס למשטרה האוטונומית של תל-אביב ושרת בה בתפקידים שונים עד 1932, אח''כ עבר לעבוד כמזכיר המחלקה הסניטרית של העיריה ובתפקידים אחרים בפקידות העירונית. היה פעיל ביסודה ובניהולה של אגודת מכבי-אש מתנדבים בת"א ובמשך שנים היה מפקדה. פעל למען הקמת הארגון הארצי של הכבאים ונבחר ליושב-ראשו; פרסם בעניני כבאות מאמרים בעתונות ואת הספרים "הכבאות" בתש"ב ו"הכבאות המעשית" בתש"ד, שהוצאו ב-2000 העתקות ונפוצו בארץ.
נשא לאשה את שושנה בת זליג אליגון .
היה פעיל באגודת הספורט "מכבי'' ת''א כחבר ההנהלה ומדריך בקליעה למטרה. השתתף ב-1930 במסע באופנוע באירופה לשם תעמולה לקראת המכביה הראשונה והשתתף בארגונה. חבר ההסתדרות הכללית ומפא"י מראשיתן. חבר ה"הגנה" מאז בואו ארצה, המשיך בשרותו בה אף בתקופת היותו שוטר והגיע בה לדרגות פיקוד, ובמשך 15 שנה היה מפקד הש"י בת''א ובמחוז הדרום, בקשרים הדוקים עם אליהו גולומב ז"ל, דוב הוז ז"ל ויבל"ח שאול אביגור . היה מעורה בכל פעולות ה"הגנה'' והמתרחש בארץ בשטח הבטחון, בארגון העפלת עולים ורכישת נשק וכו'. ב-1938 השתתף במרכז ב"פלוגות הלילה" של וינגייט בפעולות המלחמה בפורעים הערבים ובמניעת חבלותיהם בצנור הנפט. ב-1939 נאסר בקשר להפגנה נגד "הספר הלבן" וחוק הקרקעות,הוחזק שלשה חדשים במחנה-המעצר מזרע ליד עכו ושוחרר. המשיך בפעולותיו במחתרת ה"הגנה" וביחוד בארגון העליה היהודית בדרכי ההעפלה ורכישת נשק ל"הגנה''. הבולשת הבריטית חשדה בו ובמשך שנים רבות האזינה לשיחות בטלפון שלו ופתחה את מכתביו, אך הוא ידע לנהוג בזהירות ולא נתן עילה לתפסו. בתקופת "השבת השחורה" בקיץ 1946, כשנתפסו "חשודים" לרוב אף בלי עילה מספקת, הלכה הבולשת הבריטית לאסרו, אך הוא הצליח להתחמק ולצאת לאירופה בלי רשיון ובלי ויזת-חזרה, והחיפושים המדוקדקים בביתו לא נתנו לבולשת שום שכר לעמלה.
מהסתלקותו מהארץ לא הרויחו הבריטים כלום, כי באירופה הצטרף לפעילי ה"בריחה" וההעפלה ונתמנה למפקד ומנהל הפעולות בתשע ארצות. בעזרת ארגון זה, בהשתתפות מתנדבי ארצנו בבריגאדה העברית וביתר יחידות הצבא הבריטי ובחורים זריזים ואמיצים משארית הפליטה הועברו כשלש רבבות יהודים מפולין, הונגריה, רומניה, צ'כיה, אוסטריה וגרמניה - ביניהם גם ילדים יתומים שחונכו בבתי נוצרים ודבקו בדת מציליהם-מחנכיהם, ובעמל רב הצליחו מלקטי הפזורים להחזירם ליהדות ולהכשירם לנשיאת התלאות העל-אנושיות של נתיבי הבריחה וההעפלה - לארצות ההפלגה צרפת, איטליה ויוגוסלביה ובעזרת התנועות ושליחיהן מהארץ הועלו ארצה באניות-מעפילים, מקצתם הצליחו להגיע במישרין ויתרם דרך מחנות קפריסין, אך כולם הגיעו. הבולשת הבריטית ריחרחה גם באירופה אחרי "התעלולים החשודים" של "מבריחי הנפשות" והשתמשה בכל האמצעים הגלויים והנסתרים של כח השלטון האדיר כדי לבלום את הזרם. אך מסירותם, חכמתם וזריזותם של ה"מברי