חים" הצליחה ברוב המקרים להערים עליה. ויזכרו לטובה גם אותם חסידי אומות העולם בארצות המעבר וההפלגה, שנתנו יד למפעל ההצלה הנעלה. בפעולות אלה עבר אפרים פעמים רבות את הגבולות השמורים יפה של ארצות היציאה והמעבר, התחפש בכעשרים שמות בדויים, ובאחד מהם - דקל - בחר לשם-משפחתו הקבוע. אחרי גמירת המלאכה פרסם בעריכתו את אלבום הבריחה, בו מסופרת בתמונות ובעובדות הפרשה רבתההוד של נתיב היסורים למולדת.
משיצאו הבריטים ונוסדה מדינת ישראל חזר ארצה ופעל באגף רכישת נשק של משרד הבטחון. ב-1950 נתמנה למנהל אגף חיל הים במשרד הבטחון.
בתקופת טיהור המשטרה בראשית קיום המדינה, כשועדת הטיהור פיטרה הרבה שוטרים וקצינים על סמך הלשנות חשאיות, שלנפגעים לא ניתנה אפשרות להתגונן מפניהן, יצא לריב את ריבם של העשוקים. פנה בתזכיר לראש הממשלה לטובת אנשי המשטרה שידע מנסיונו עמהם על מסירותם והסתכנותם למען בטחון הישוב וההעפלה, הופיע פעמים רבות בתור עד-סניגור בפני הועדה העליונה לערעורים. בתוצאות פעולתו זו נצלה המדינה מעוון עוול נגד רבים מבניה המסורים והנאמנים והוחזרו להם משרותיהם וכבודם.
צאצאיו: רם, נורית, רות.
משה בכ"ר ישעיה
בנם של ר' ישעיה בכר שמואל (ראה את הערך שלו בכרך זה) וריינה בת ירוחם .
נולד בסופיה בשנת תרל"ג (1873), בן שבע עלה ארצה ביחד עם הוריו וכאן קבל את חנוכו ב"חדר" ויותר מאוחר בבית הספר "אליאנס" מיסודו של חכי"ח בפריז. לאחר סיימו את חוק למודיו בביה"ס הזה הכניסו אביו ללמוד מלאכה בבית הספר למלאכה מיסודו של חכי"ח שהתנהל אז ע"י אלברט ענתבי, וזה מתוך ההנחה שגם יהודי אמיד וסוחר עליו ללמוד את מקצוע המלאכה. לאחר כמה שנים עזב את ביה"ס למלאכה והחל לעסוק במסחר, בתחילה במסחר המזון בסיטונות ויותר מאוחר במסחר בצרכי הלבשה וחיטות מודרנית. כאן האירה לו ההצלחה את פניה ובית המסחר שהיה לו בשותפות עם יצחק כהן היה נחשב באותה תקופה לבית המסחר המשוכלל והחשוב ביותר בירושלים.
נשא לאשה את שארתו רוזה לבית ירוחם שהעלה אותה מסופיה (בולגריה). עסקנית צבורית ורודפת צדקה וחסד. היתה חברה פעילה באגודת "עזרת נשים", בית חולי הרוח בירושלים, חברה בהסתדרות נשים עבריות, "ויצו", וכן חברה למסדר בנות ברית בירושלים.
בבחרותו היה מבנה גופו חסון ואיתן ונמנה היה בין גבורי דרי העיר העתיקה בירושלים. ביזמתו התארגנה קבוצה של צעירים חסוני-גו כמוהו שהעמידו להם למטרה לשמור על נשי ובנות ישראל מהתגרותם של הערבים שהיו מציקים להן בעברן על ידם בסמטאות העיר העתיקה ונלחם בערבים בחרוף נפש ביחד עם חבריו. רק לאחר שבריוני הערבים הוכו קשות על ידי ארגון זה ובהזדמנויות שונות, הם הפסיקו לגמרי התגרויותיהם והיתה הרווחה לבנות ישראל.
ארגון צעירים אלה שהתנהל על ידו עסק במסירות רבה מאד גם במלחמתו נגד פעולותיו של המיסיון שהיה פעיל באותן השנים וביחוד כתוצאה מהמצוקה הכלכלית הקשה ששררה בשנות מלחמת העולם הראשונה, הציל עשרות נערים ונערות מנפול ברשתם. ארגן והרכיב ועדה של נכבדים שקבלו על עצמם להוציא אפילו בכוח את החולים הגוססים היהודים ששכבו בבית החולים של המיסיון הסקוטי בירושלים, הואיל ובית חולים זה נהג לסרב למסור את גופות החולים שנפטרו בתוכו ועמדו על כך שגופות אלה תקברנה בבית הקברות הפרוטסטנטי שבירושלים.
בירושלים התגוררו כמה וכמה משפחות של זקנים ואלמנות שעלו לארץ כדי לבלות בה את שנות חייהן האחרונות ולהקבר בתוכה ונתמכות היו בעיקר מכספים שהגיעו להן מקרוביהן מחו''ל. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נפסק הקשר בין משפחות אלה וקרוביהן בחו"ל ונשארו בעירום ובחוסר כל, ואלמלא עזרתו היעילה שעמד להם בצר להם והלוה להם מכספו כדי צרכם עד לכשירחיב - היו בכל רע.
בגלל קשריו הטובים והמהודקים עם הפקידות העותומנית הגבוהה ששלטה בעיר ושנמנו עם הלקוחות הטובים של בית-מסחרו, הוא שמש כמליץ יושר לרבים מאחינו שהזדקקו לעזרתו וגם פעל רבות לשחרורם של רבנים וסוחרים ותיקים מלשרת בצבא התורקי.
ארגן בעזרת ידידים אמידים קופות מיוחדות שמכספן תמכו בסתר במשפחות נצרכות, חולים מחוסרי אמצעים, וכן ב"הכנסת-כלות" יתומות ועניות.
היה אחד מראשוני מיסדי המושבה הר-טוב וביחד עם ידידיו ממשפחות חזקיה ואריה הלהיבו ועודדו את אחיהם מעולי בולגריה לעליה והתישבות.
היה חבר ותיק בלשכות הבונים החפשים ונמנה בין מיסדי לשכת "מוריה" ו"היכל המלך שלמה" בשנות 1914/1910.
היה חבר ותיק גם למסדר בני-ברית.
ביתו היה פתוח לרווחה לבני משפחתו הענפה, לידידיו ומכריו ולכל עוברי אורח; נענה היה ברצון ובנפש חפצה לכל דורשיו ועזר להם פעמים רבות לכשהזדקקו לכך גם בסכומי כסף ניכרים; צנוע היה בכל הליכותיו ואהוב על כל ידידיו ומכריו.