משה קליינבוים-סנה), ''דער טאג" (ניו-יורק) ועוד, תרגם לפולנית כמה מיצירות הסופרים העברים והיה חבר המועצה הארצית של ההסתדרות הציונית לגליציה המערבית ושלזיה.
בינתיים המשיך את לימודיו באוניברסיטת קראקוב במקצועות פילוסופיה, ספרות ולשונות המזרח וב-1931 הוסמך לד"ר לפילוסופיה (הדיסרטציה על "ההשפעות המזרחיות בספרות הרומנטית הפולנית'').
ב-1926 נשא לאשה את חנה בת מנדל ראקובר (עסקן ציוני בקראקוב).
ב-1937 ביקר בארץ ובראשית מלחמת העולם נמלט עם אשתו ובתו לוילנה, שהיתה אז בירת ליטא העצמאית, ותוך צפיה לאפשרות-עליה השתתף בקביעות ב"אידישע שטימע" הקובנאי וב"הארץ", עד כי בראשית 1941 עלה ארצה עם משפחתו במסע רב-תלאות שארך חודש ימים בנתיבי היבשה, הים והאויר דרך רוסיה, פרס, עיראק ועבר הירדן.
חידש את פעולתו העתונאית בסידרת מאמרים ב"הארץ" על התמורות האידיאולוגיות העמוקות שחלו בהלך המחשבה הרוסית בברית המועצות, וכן במאמרים ופיליטונים רבים בעניני השעה. ב-1945 ערך את העתון היומי "הזמן" מיסודו של יצחק גרינבוים. אח"כ החל משתתף בקביעות בעתון-הערב "ידיעות אחרונות" ונתקבל בו כחבר קבוע במערכת. ב-1948 עבר עם כל חבר העובדים לעתון-הערב החדש "מעריב" וממשיך לעבוד בו כעורך המוסף לשבת. כינויו הספרותי - דוד אפרת, ד. דיוקנאי, ועוד.
בתש"ד פרסם ב"גזית" מאמר יסודי על קהלת קראקוב, ובספר השנה של אגודת העתונאים לשנת תש"ו מונוגרפיה על נחום סוקולוב העתונאי.
בתו; אביבה (בוגרת הסמינר למורות וגננות ע"ש לוינסקי בת"א, היתה במלחמת המולדת חיילת פלמ"ח בגדוד יפתח).
משה גרוס-צימרמן
נולד בשנת תרנ"א (20.9.1891) בבוריסלאב שבמזרחגליציה לאביו יצחק גרוס בן הרב משה ממונאסטרז'יסקה (האב יצחק היה למדן מופלג, חסיד, סוחר, בעל מעינות נפט) ולאמו ליבה בת אליהו צימרמן (בעל עסקי-נפט גדולים, נדבן ומוקיר-רבנן) ולפי הסכם נקראו ילדי הזוג בשמות-המשפחה של שניהם להקים זכר גם למשפחת צימרמן. למד בחדרים ובישיבות סטאניסלאבוב וסטרי מפי גדולי התורה. בגיל 18 נמשך להשכלה, עמד בבחינתבגרות אכסטרנית, למד באוניברסיטת וינה והוסמך לפילוסופיה. התחיל לפרסם מסות ספרותיות באידית ובגרמנית על סופרים יהודים ותיאטרון יהודי ועל נושאים מהספרות העברית והכללית בירחונים ובשבועונים שונים, בין השאר בעתונים "היינט" (וארשה), "טאג" (ניויורק), "צוקונפט" (ניו-יורק), "ליטערארישע בלעטער" (וואשה), "יידישע וועלט", "פארווערטס" (ניו-יורק), "פארטשריט" (שיקאגו), "אידישער קוריער" (פילאדעלפיה), "סמבטיון" (ריגה), "דער אינזעל". ערך את "די שטימע" עתונה של ההסתדרות הציונית באוסטריה ושנים אחדות את העתון היומי "וינר מורגנצייטונג", שנקרא אח"כ "יידישע מורגנפוסט" (עתון ציוני בגרמנית). היה בוינה יו"ר אגודת הסופרים האידיים וב-1934 יצג את הספרות האידית בקונגרס פא"ן בדוברובניק שביוגוסלביה.
נשא לאשה את חנה בת מאיר קאם. ב-1935 הוזמן מטעם הלשכה הראשית של קרן היסוד לשליחות תעמולה והסברה בנאומים ובעתונות בפולין.
ב-1937 עלה ארצה ופעל גם כאן בתעמולה והסברה מטעם הלשכה הארצית של קרן היסוד. פרסם פיליטונים ב"הארץ", "דבר", "הדור" וב"הזמן" כחבר המערכת בכל חדשי קיומו. בפיליטוניו יצר סגנון מיוחד של שנינות לשונית ומשחק מוצלח ביותר בביטויים עממיים ושגורים, בניצול שנון ומפתיע של מושגי-הלואי שלהם ובהלבשת רעיונות רציניים בלבוש של הומור קולע. ביחוד הצליח ביצירה זו בעל-פה ב"עתון העתונאים" ומעל במות אחרות והופעותיו היו לחויה להרבה שומעים. ב-1946 ערך מסע-שליחות מוצלח מטעם המוסדות