בשלטון הסובייטי), וכשסירבו בגלל גילו הצעיר מדי, ארגן "מיסדר" ציוני חשאי של בני גילו והנהיג בו טקסי סודיות חמורים הרבה יותר מבאגודה של המבוגרים.
ב-1924 ברח עם הוריו ואחותו מרוסיה וקבעו את משכנם בבית קטן ברחוב בוגרשוב 79 בתל-אביב והמשיך את לימודיו בגימנסיה הרצליה. באוירת החלוציות ששררה אז בישוב הצעיר בחר לו אריה שדה-פעולה עזוב לגמרי: בימאות, שנמשך אליה עוד מעת הרחיצה והשיט בנהר שבעיר הולדתו, ובשנות לימודיו כאן הרבה להביע את הגיגיו הימאים בשירים, סיפורים וציורים, בהם הש תדל לעשות נפשות לרעיונו, להקים ספנות עברית, שתשא את דגל ישראל במרחבי הים ותשמש שטח מחיה למאות משפחות ושילוב הוצאותינו על הובלה ימית של נוסעים ומטען במעגל ההכנסה הלאומית.
בן 16, כשגמר את המחלקה השביעית, התכונן לבחינת הבגרות הממשלתית ועבר אותה בהצלחה, ואח"כ התענין בבתי-ספר ימיים בחו"ל ובחר לו ללמוד באקדמיה הימית הממלכתית של בלגיה באנטוורפן. הקונסול הבלגי בת"א סירב לתת לו ויזה לבלגיה בגלל גילו הצעיר, אך משנזדמן לו להציל את הקונסול הבלגי מטביעה בימה של ת"א (מבלי לדעת מי הוא), קיבל את הויזה. באניה הצרפתית, שהפליג בה למרסל, על מנת להמשיך ברכבת לאנטוורפן, נפל מלח מהסיפון המימה והחבל שנזרק אליו היה קצר מדי. אריה טיפס וירד בחבל והציל את חיי המלח. קצין ימי צרפתי ממוצא יהודי התפעל מגבורתו ומזריזותו ונתן לו מכתב המלצה לקונסול הבלגי וזה נתן לו מכתב המלצה להנהלת האקדמיה הימית באנטוורפן. אך ההנהלה סירבה לקבלו, משום שדוקא אז יצאה פקודה לא לקבל תלמידים זרים. אריה יצא זועף ומיואש והנה נזכר בהמלצה שבכיסו, ומשמסרה למנהל נתקבל כתלמיד מן המנין.
בבית-הספר התנהג כיהודי גאה, סירב לכתוב בשבתות והניח תפילין בכל יום, והצטיינותו בלימודים על כל התלמידים המקומיים רכשה לו הרבה שונאים מתוך קנאה אנטישמית. אחד מהם, שהתחצף והציק לאריה יותר מדי, הוזמן להתמודד אתו בדו-קרב יבש, בבוקס, ומשהשכיבו ארצה בנוק-אאוט הפך לו לידיד ולמוקיר העם היהודי הגבור "כפי שהוא מתואר בכתבי הקודש". בהפלגת-אימונים באזור גועש ומסוכן מאד בקרבת ספרד התנדב לנהוג את הספינה, עמד 24 שעות על משמרתו והעביר אותה בהצלחה דרך האזור המסוכן, וכהכרה לפעולתו זו קיבל את התואר לויטננט ימי. וכשסקר מלך בלגיה את הקאדטים הימיים, משך מראה הבחור הישראלי את תשומת לבו והמלך הזמינו לצאת מהשורה ושוחח עמו. באותה שיחה הסביר אריה למלך את מאבק העם היהודי לתקומה ממלכתית בארצו בתוך ים של אויבים פראי המדבר וביקש את עזרת המלך להקמת צי עברי. ובקשתו זו פורסמה בכותרות העתונים שהדפיסו את צילום השיחה שבין המלך ובינו. גם לבתי היהודים העשירים והנכבדים באנטוורפן כבש לו את הכניסה על פי דרכו. בלכתו בראש השנה להתפלל בבית-הכנסת הגדול סירבו לתת לו כניסה בלי כרטיס. כשהרים את קולו במחאה על מניעת הכניסה מיהודי ארצישראלי יצאו הגבאים להשקיטו והכניסוהו פנימה. לבקשתו הרשו לו לקרוא בתורה ובקריאתו היפה במבטא הספרדי כבש את לבות כולם ומאז הוזמן לבתי המשפחות הנכבדות ורכש ידידים לו ואוהדים לציונות ולבנין הארץ.
גמר בשלש שנים את הקורס בן שש השנים, הוסמך לקברניט וב-1931 חזר ארצה. פנה אל אישים רמי-מעלה במוסדות הלאומיים ובהסברת ערכה ונחיצותה החיוניים של גאולת הים ניסה להפעילם, אך הם, אם כי הסכימו לדבריו להלכה, עוד לא ראו את השעה כשרה לפעולה מעשית והציעו לחכות לימים טובים יותר... מרצו ואדיר חפצו לשרת בידיעותיו וביכלתו המקצועית את תחית העם והמולדת לא נתנוהו לחכות בחיבוק ידים. פרסם ב"הארץ" מאמרים מקצועיים ותעמולתיים בחתימת "יורדים'', השתתף ביסוד של אגודת יורדי-ים "זבולון" ושימש בה בתפקידי מורה ומדריך, יסד "התאחדות הימאים בארץ-ישראל", רשם אותה בממשלה ונתן מקום ל"מש